מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2008 בכ-169 מיליארד שקל, לעומת כ-133 מיליארד שקל בסוף 2007 - עלייה של כ-27%. כך עולה (יום ב', 23.3.09) מדוחותיו של הבנק. עיקר הגידול נובע מהגדלת יתרות המט"ח וכנגדה גידול נטו בכלים המוניטריים, בעיקר במלווים קצרי המועד ובפקדונות הקצובים.

בשנת 2008 נרשם לבנק ישראל הפסד של כ-600 מיליון שקל, לעומת הפסד של כ-5.3 מיליארד ש"ח בשנת 2007.

עם זאת, בסעיף הוצאות השכר והזכויות של עובדי הבנק נרשם כי הבנק שילם לעובדיו כ-551 מיליון שקל , לעומת 548 מיליון ש"ח ב-2007 - עלייה של 6%. הוצאות אלו כוללות תשלומי שכר לעובדים, תשלומים נלווים והפרשות בגינם, וכן את עידכון התחייבויות הבנק לפנסיה, לתשלומי פרישה ולחופשה לעובדים.

פיקדונות העו"ש של התאגידים הבנקאיים במטבע מקומי הסתכמו בשנת 2008 בכ-15.3 מיליארד ש"ח, לעומת כ-12.4 מיליארד בשנת 2007. הפיקדונות במטבע חוץ של התאגידים הבנקאיים הסתכמו בכ-19.7 מיליארד ש"ח, לעומת כ-2.3 מיליארד בשנת 2007.

חוסר איזון מטבעי

הבנק רשם ב-2008 רווח של 1.6 מיליארד דולר מניהול יתרות המט"ח. כזכור, הבנק הכריז במהלך השנה האחרונה על רצונו בהגדלת יתרות אלו. בגין הכלים המוניטריים (בעיקר בגין המק"ם) רשם בנק ישראל הוצאות בסך של כ-3.1 מיליארד ש"ח, לעומת כ-3.9 מיליארדי ש"ח בשנת 2007. בגין הפרשי שערים רשם הבנק הוצאה בסך של כ-2.3 מיליארד ש"ח, לעומת הוצאה של כ-6.6 מיליארדים בשנת 2007. הוצאות הפרשי השערים נבעו מייסוף של השקל מול המטבעות בהם מוחזקות היתרות. הכנסות הבנק מהשקעת יתרות מטבע החוץ ירדו בשנת 2008 ועמדו על כ-5.6 מיליארד ש"ח, לעומת 6 מיליארדים בשנת 2007.

הדוחות הכספיים של הבנק בשנים האחרונות מאופיינים בחוסר איזון מטבעי: הרוב המוחלט של נכסי הבנק נקובים במטבע חוץ או צמודים למטבע חוץ, ואילו רוב התחייבויותיו שקליות. חוסר איזון מטבעי זה החל להיווצר בשנים 1997-1995 , שבהן נקט הבנק מדיניות מוניטרית מרסנת כדי להשיג את יעד האינפלציה שקבעה הממשלה. בתקופה זו יבוא ההון של המגזר הפרטי, שנבע מכך, אילץ את בנק ישראל לרכוש מהציבור מטבע חוץ כדי לשמור על שער החליפין בגבול התחתון של רצועת הניוד, ולספוג בחזרה את השקלים שהוזרמו למשק לשם כך.

יתרות מטבע החוץ צמחו מממוצע של מיליארדי דולרים בודדים בעשורים הקודמים לכ-23 מיליארד דולרים בשנת 1998. משנת 1998 הן צמחו בהדרגה עד לרמה של כ-28 מיליארד דולרים בשנת 2007. השנה, כאמור, לאחר למעלה מעשר שנים ללא התערבות של בנק ישראל בשוק המטבע, החל זה ברכישות דולרים, שנועדו להגדיל את יתרות מטבע החוץ של המדינה, וכתוצאה מכך גדל היקף היתרות לכ-42 מיליארד דולרים בסוף השנה (גידול של כ-13.9 מיליארדים).

יש לציין כי בנק ישראל ממלא את התפקידים המוטלים עליו על-פי החוק כבנק מרכזי, ולפיכך פעילותו אינה מיועדת בהכרח להשגת רווחים. להשגת היעדים של בנק מרכזי יש יתרונות כלכליים כלל-משקיים, שאינם באים בהכרח לידי ביטוי בדוחותיו הכספיים.