בשנים 1990 עד 1996 - קטנה באופן הדרגתי הלימות ההון העודפת בשבעת הבנקים הגדולים.זאת למרות, שתקופה זו היתה מאופיינת בגאות במחזור העסקים במשק, שהתבטאה בשיעורי צמיחה גבוהים יחסית של התמ"ג. כך עולה ממחקר של בנק ישראל, שבחן את סוגיית הקשר שבין שינויים בהלימות ההון העודפת של הבנקים - למחזורי העסקים במשק. המחקר הוכן על-ידי ירון פישמן ופרופ' דוד רוטנברג מיחידת המחקר בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל.
בתקופות של גאות במשק, כפי שקרה במחצית הראשונה של שנות ה-90, הבנקים בישראל לא השכילו לשמור על הלימות הון עודפת משמעותית. לכן, עם החרפת השפל בפעילות המשקית בתקופה האחרונה, הוגבלה יכולתם של הבנקים להרחיב את האשראי הבנקאי, שהוא כה חיוני ליציאת המשק מהמיתון הכלכלי העמוק בו הוא שרוי.
מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל נמסר כי בתקופות של גאות במחזור העסקים, שיעורי צמיחה גבוהים במשק מובילים בדרך כלל לעלייה ברווחי הבנקים, לשיפור באיכות האשראי, להפרשות נמוכות לחובות מסופקים וכתוצאה מכך לשיפור בהלימות ההון העודפת (ההפרש שבין יחס ההון לרכיבי הסיכון שמחזיק הבנק בפועל לבין יחס ההון לרכיבי סיכון הנדרש על-ידי המפקח על הבנקים). גידול בהלימות ההון העודפת מאפשר להרחיב את היצע האשראי למשק ובכך לחזק את הגאות במחזור העסקים.
לעומת זאת, בתקופה של ירידה במחזור העסקים, גדלים סיכוני האשראי המצריכים הפרשות גדולות יותר לחובות מסופקים, להרעה ביחס ההון ולהקטנה בהלימות ההון העודפת. כתוצאה מכך קטן פוטנציאל הגידול באשראי לציבור וקיימת נטייה להעמקת השפל.
????
ירידה בהלימות ההון העודפת בחצי הראשון של שנות ה-90 התרחשה, בניגוד למקובל בעולם, על רקע שיעורי צמיחה גבוהים יותר של רכיבי הסיכון, בהשוואה לצמיחת בסיס ההון. הגידול ברכיבי הסיכון בתקופה זו, נבע בעיקר מעליית משקלו של האשראי לציבור, בשל תהליכי הליברליזציה בשוקי הכספים וההון, משינויים מבניים במשק הישראלי, אך גם מיישום המלצות וועדת באזל ב-1990, בנוגע לדרישת יחס הון מזערי של 8%.
בבנק ישראל אומריםף כי נראה שדרישה זו הניעה מספר בנקים בינוניים, אשר שמרו על הלימות הון גבוהה בהרבה מהנדרש בתחילת התקופה, להוריד את הלימות הונם באופן הדרגתי. אמנם הגידול באשראי תורם להרחבת הפעילות במשק ובכך תרומתו החיובית לעלייה במחזור העסקים באותה תקופה. אולם, בשל הירידה בעודף ההון, קטן פוטנציאל הגידול באשראי וקטנה יכולת הבנקים להתמודד עם התממשות אפשרית של סיכונים בנקאיים בעתיד. הירידה ביכולת להתמודד עם סיכונים מקבלת משנה חשיבות במיוחד בתקופה של האטה בפעילות המשקית וירידה במחזור העסקים כפי שהמשק חווה כיום.
מאז 1997 מאופיין המשק בפעילות ממותנת (למעט שנת 2000) שהתבטאה בשיעורי צמיחה נמוכים בתמ"ג, ואף בשיעורי צמיחה שליליים ב-2001 וב-2002. בתקופה זו קטנה גם הלימות ההון העודפת בבנקים. את עיקר הירידה בהלימות ההון העודפת במחצית השניה של שנות ה-90 ניתן לזקוף לגידול המואץ באשראי לציבור.
הירידה בהלימות ההון העודפת בתקופה זו התרחשה על אף העלייה ברווחיות הבנקים באותה תקופה ומתברר, כי למדיניות חלוקת הדיבידנדים הייתה השפעה מוגבלת (כ-0.26% בממוצע). הגידול באשראי עד דצמבר 2001, הונע בעיקר מגורמי ביקוש וזאת על אף השפל שפקד את המשק באותה תקופה. אשראי זה ניתן בעיקר למימון הרחבת מלאי ההון הפיסי על רקע שינויים מבניים וטכנולוגיים שעבר המשק בשנים האחרונות; למספר מצומצם של לווים גדולים אשר רכשו תאגידים בין היתר במסגרת תהליך ההפרטה ואפשר שאף לפירמות שמימנו את ההון החוזר על רקע ההאטה הכלכלית. ירידה מתמדת בהלימות ההון העודפת ובשונות של יחס זה בין שבעת הבנקים הגדולים במהלך שנות ה- 90, עד כדי התקרבות יחסי ההון לרכיבי הסיכון בפועל למגבלות הפיקוח על הבנקים בשנת 2001 בכל המוסדות הבנקאיים כאחד, מצמצמים את האפשרויות להרחבת האשראי.
בשלושת הרבעונים הראשונים של 2002 שיפרו הבנקים הגדולים במעט את הלימות ההון העודפת שלהם בעיקר בשל עצירת הגידול באשראי. ההשערה היא, כי עצירת הגידול באשראי הושפעה באופן דומיננטי מגורמי היצע ומיוחסת לסיבות הבאות:
א. לאחרונה הבנקים מנהיגים מדיניות אשראי יותר זהירה ומושכלת מבעבר וזאת על רקע העמקת השפל במחזור העסקים במשק והירידה באיכות תיק האשראי.
ב. העלייה בריבית הריאלית מביאה להתפתחות מדיניות של קיצוב אשראי (credit rationing) שבמסגרתו קטן היצע האשראי לפירמות.
ג. הרצון של הבנקים להגדיל את מרווח הביטחון מעל ליחס ההון לרכיבי הסיכון המזערי הנדרש ובמיוחד בתקופה של עלייה באי הוודאות במשק. כמו כן יתכן שהביקוש לאשראי ירד אף הוא בשל ירידת הביקוש להשקעות וירידת התוצר.
יצירת מרווח ביטחון מעל ליחס ההון המזערי הנדרש בתקופות של גאות במחזור העסקים, מאפשר בשלב מאוחר יותר בתקופת שפל במחזור העסקים, להגדיל את האשראי גם על חשבון ירידה מסוימת ביחסי ההון (בעיקר בשל ירידה ברווחים ופגיעה באיכות האשראי). דפוס התנהגות זה המאפיין מוסדות בנקאיים במרבית מדינות המערב לא אפיין, על פי הממצאים, את הבנקים בישראל אשר נהגו בשנים האחרונות לשמור על יחסי הון קרובים מאוד ליחס ההון לרכיבי סיכון המזערי הנדרש.
