שחור או לבן: לאן שייכת באיירן מינכן?

גם בליגת האלופות, המפעל הזה של הקבוצות העשירות, יש כמובן היררכיה מאוד ברורה. עם זאת, בעשר העונות האחרונות מספר דו ספרתי של קבוצות הגיעו לרבע הגמר למרות שעל הנייר – בין אם של המנג'ר או של מנהל החשבונות – הן לא היו אמורות להיות שם. מתוך אלה, שבע קבוצות מתחו את העונה האירופית הנהדרת שלהן אל מעמד חצי הגמר או יותר. העונה מועמדת להצטרף אל המועדון המצומצם הזה קבוצה שעד לפני שנתיים-שלוש לא היתה עוברת את הסלקציה ושגם היום אינה מעוניינת לעבור אותה. אבל באיירן מינכן לא באמת ממוקמת בשפיץ האירופי זה מכבר. ומכאן השאלה האם באיירן של 2009 נכנסת לתבנית שהשאירו דינמו קייב (של 99), לידס (2001), לברקוזן (2002), מונאקו, פורטו (2004), איינדהובן (2005) וויאריאל (2006)? כדי לענות עליה יש לאפיין את דמותו של סוס שחור בליגת האלופות.

1. הישגים בליגה המקומית. רק שלוש קבוצות ברשימה (דינמו קייב, פורטו ואיינדהובן) זכו באליפות המקומית במהלך האודיסיאה האירופית שלהן. אלה שלוש קבוצות שבאותן ימים התעללו בליגות המקומיות שלהן כמו מכבי תל אביב כדורסל בשיאה. המשותף לכל השלוש הוא שהליגה שלהן במקרה הטוב מדגדגת את הדרג השני באירופה מלמטה. כל היתר רשמו הישגים שהולכים ופוחתים כמעט ביחס ישיר לעלייה ברמת הליגה: לברקוזן סיימה שנייה בגרמניה, מונאקו שלישית בצרפת, לידס רביעית באנגליה, ויאריאל שביעית בספרד. באיירן מדורגת כרגע רק במקום הרביעי בבונדסליגה. אמנם הצמרת שם מאוד צפופה, אבל מספר תוצאות העונה, כולל תבוסות משפילות (5:2 בבית לורדר ברמן, 5:1 מול וולפסבורג בשבת האחרונה) מבהירות כי יורגן קלינסמן לא מצליח לתרגם את הסגל הטוב בגרמניה לשליטה בליגה. לפחות לא במקביל להצלחה באירופה. בסעיף הזה, לצערם או לשמחתם של הבווארים, קיימת התאמה לא מעטה לפרופיל.

2. הדרך אל המעמד. הניסיון מלמד כי סוס שחור בצ'מפיונס זקוק להגרלה נוחה וברוב המקרים נדרש להפתיע רק פעם אחת בדרך. דינמו קייב עברה את ריאל מדריד ברבע הגמר, לפני שעפה מול באיירן. לידס עלתה מבית שכלל את ברצלונה ומילאן, אבל קיבלה את לה קורוניה ברבע הגמר. פורטו הפתיעה אמנם את יונייטד באולד טראפורד אך עד הזכייה נתקלה ביריבות שיכולות יחד להרכיב בית בשלב המוקדם בלי שזה יקומם איש. רק שתי קבוצות ברשימה גברו פעמיים על יריבות עדיפות, ועשו זאת. את שתיהן זה שלח עד לגמר. לברקוזן עברה את ליברפול ברבע ואז את יונייטד בחצי; מונאקו הדיחה את הגלאקטיקוס ממדריד ברבע עם תצוגה אדירה בבית ואת צ'לסי בחצי. באיירן סיימה ראשונה בבית די איכותי אולם בוודאי לא כזה שעונה להגדרה "בית מוות". בשמינית הגמר פירקה את ספורטינג 1:12 בסיכום שני המשחקים. עכשיו היא פוגשת ברצלונה שכבר זכתה להשוואות לכמה מהקבוצות הגדולות בתולדות הכדורגל. הפתעה בשלב הזה והיא עם רגל וחצי פרסה בתוך המועדון.

3. סגל. שבצ'נקו, קלאדזה, פרדיננד, קיואל, באלאק, ברבאטוב, זה רוברטו, קרבאליו, דקו, מאניש, פאולו פריירה, אברה, אדבאיור, ואן בומל, ג'י סונג פארק ועוד ועוד. המשותף לכולם? באו בינוניים, לא מוכרים או אפילו קטנים, לבטח לפני שיאם – ויצאו ענקים. כל השמות הללו, ומדובר ברשימה לא מלאה, ניצלו את אותה הצלחה כדי למנף את הקריירות שלהם ולעבור לקבוצות הגדולות ביבשת. מילאן, מנצ'סטר, ליברפול, באיירן עצמה, צ'לסי, ברצלונה, ארסנל – כולן צירפו את הסייחים המבטיחים. בבאיירן מודל 2009 רוב הסגל הבכיר מורכב משחקנים אחרי הפיק. לוסיו, לוקה טוני, זה רוברטו, ואן בומל, בורובסקי. יתר השחקנים, וזו כבר בעיה קונקרטית, פשוט לא מספיק טובים כדי להגיע רחוק יותר מהמקום בו הם נמצאים כיום. לל, אוטל, רנסינג, ברנו. היוצאים מן הכלל הם פרנק ריברי – שהדיבורים על מעבר שלו לבארסה בקיץ הקרוב רק ממחישים את השחיקה במעמדה של באיירן  – ושחקני הנבחרת המעולים שוויינשטייגר ולאם. גוונים של לבן מתחילים להופיע על באיירן.

4. שיעור קומה. כשריאל או באיירן פגשו את קייב ב-99, הן פגשו קבוצה של שחקנים מקומיים (אוקראינים) אנונימיים. מקצוענים ככל שיהיו, כדורגלנים לא מגיעים למשחק כזה באותה רמת דריכות כמו למשחקים מול ברצלונה או יונייטד. באיירן לא נהנית מהיתרון הזה מסיבה פשוטה: ארבעה גביעי האלופות בארונה הופך כל משחק מולה למשחק גדול עבור היריבה. כל יריבה. למטבע הזה צד שני כמובן. מועדון בסדר גודל של באיירן לא יכול לבוא למשחק מול קבוצה עדיפה ולהתנהג כמו פורטו של מוריניו ב-2004, בלי שזה יגרור תגובות שליליות מהאוהדים, הבעלים והתקשורת. פורטו, ויאריאל ורבות מאותן קבוצות מפתיעות השתמשו בנשק של החלש בכדורגל: ציניות. לקלינסמן אין את הפריבילגיה הזו. ולכן גם אם באיירן תעבור את ברצלונה ותטלטל את אירופה, היא תיכנס למועדון הסוסים השחורים כחברה שלא מן המניין.