אורלנדו היא FOR REAL. זו המסקנה העיקרית מנצחון המג'יק הבוקר על קליבלנד 89:99 שהעלה את הפלורידנים ל-1:2 בגמר המזרח. כי ביום בו רשארד לואיס לא מגיע למספר דו ספרתי של זריקות, הידו טורקוגלו מדייק רק ב-1 מ-11 מהשדה ודווייט האוורד, למרות בעיית עבירות ואינספור מהלומות שספג מתחת לסלים, מגיע לקו העונשין ברבע הרביעי ומספק את הסחורה דווקא מהמקום שנחשב לעקב האכילס שלו, יש לסטן ואן גנדי קבוצה שראויה.
אורלנדו-קליבלנד 89:99 (1:2 למג'יק)
זה היה משחק רע של שתי הקבוצות. אחרי שתי הדרמות הקודמות בסדרה הראתה אורלנדו כבר בפתיחה שאנו עומדים לחזות במשהו שונה כשסיימה את הרבע הראשון ביתרון, בניגוד לפיגור 63:35 ב-12 הדקות הפותחות של המשחקים בקיו ארינה. והכל היה שונה: הצוות המסייע של לברון התאדה, ג'יימס עצמו היה ביום בינוני ומטה ואף החטיא 4 זריקות עונשין ברבע האחרון וגם השופטים ביצעו טעות אחר טעות. לזה קוראים פלייאוף.
המג'יק הפגינו קור רוח גדול יותר ועמדו בלחץ. חשוב מכל מבחינתם – הם סיפקו את ההוכחה המושלמת שהזריקה הפנומנלית של ג'יימס שניצחה את משחק 2 היא נחלת העבר. למרות משחקם החלש, הרבה בזכות הגנה חזקה של האורחים שהתמקדה בנסיון להצר את צעדיהם, ידעו לואיס וטורקוגלו לתרום באספקטים אחרים. הראשון השקיע רבות בהגנה, השני, שקלע סל שדה ראשון רק 4 דקות לסיום, ניווט בצורה פנטסטית את ההתקפה עם הגעת הרבע הרביעי.
אורלנדו שוב הוכיחה שכקבוצה היא טובה יותר, נקודת פתיחה מצוינת לקראת משחק 4. קורטני לי תרם משני צידי המגרש, מייקל פייטרוס שפך ליטרים של זיעה בהגנה על לברון, פתח את ההגנה עם שלשות וידע ללכת לסל כשצריך, ואפילו מרסין גורטאט הפולני, שראה דקות נרחבות עקב בעיית העבירות של האוורד, קנה את עולמו עם לחימה אדירה ו-2 גגות על ג'יימס.
למייק בראון יש הרבה חומר למחשבה לקראת ההמשך. למרות 41 הנק', 9 האס' ו-7 הריב' של ג'יימס הוא היה רחוק משיאו, וכמו קובי בראיינט בסיום משחק 3 בדנבר, העייפות הכריעה אותו. בניגוד לקובי, זה קרה כמה דקות מוקדם מדי. ודווייט האוורד הופיע. 14 מ-19 קליעות עונשין היו לסופרמן, שידע היכן להתמקם כדי לגרום לקאבס לשלוח אותו לקו. והאיש, עם 59% בעונה הרגילה, ידע לדייק במרבית המקרים ובמיוחד במאני-טיים, כדי לגרום להם לשלם.
המג'יק פתחו את המשחק בסערה מאחורי דקות נהדרות של ראפר אלסטון, ועלו ליתרון דו ספרתי כבר ברבע הראשון. העבירה השניה של האוורד שינתה את המומנטום ואיפשרה לקאבס להוביל, כשבהמשך המשחק נותר צמוד, אבל בשליטה מלאה של המארחים.
"המשכנו להילחם, זה מה שאנו עושים, נלחמים עד הסוף", סיכם האוורד, "אסור לנו לדאוג משום דבר, לא מהשריקות של השופטים או משחקנים. אנו צריכים לעלות לפרקט ולשחק".
מבחינת המג'יק הסטטיסטיקה מתיישרת איתם: לקבוצה היה זה נצחון 10 ב-13 משחקים מול האדומים מאוהיו ונצחון ביתי מספר 6 ב-7 המשחקים האחרונים באולמם. הפיזיות לא שברה אותם, ומ-51 טיולים לקו העונשין הוציאו 39 נק'. זו קשיחות מנטלית של קבוצה, שנכון להיום היא הטובה במזרח.
עם השורה התחתונה של משחק 3 והפנים למשחק 4, בראון יצטרך למצוא פתרונות. הקבוצה שלו נראית מפוחדת ומאבדת עשתונותיה מהר, ואין מי שיתעלה. בראון בחר להקפיא הפעם את וולי שצ'רביאק וניסה לרגעים אחדים להכניס את דניאל גיבסון הנשכח וחזר בו. אם הצוות המסייע, קרי אילגאוסקאס שהיה חלש, וויליאמס ו-ווסט שלא היו עקביים בתרומתם, לא יספקו את הסחורה במשחק הבא, הקאבס ימצאו עצמם בבור עמוק מאוד. ג'ו סמית הוא לא פתרן שיכול לגבור על הואן גנדים.
האוורד, שכל ירידה שלו לספסל החזירה את קליבלנד לחיים, סיים עם 24 נק' ו-9 ריב'. אלסטון סיפק 18, פייטרוס 16, לואיס 15, טורקוגלו 13, 10 ריב' ו-7 אס', לי 9. אצל המפסידים בלטו לצד ג'יימס וויליאמס עם 15 ו-7 ריב', ווסט 12 וביג זי 9 בנק' וריב'.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/4/128554.jpg
