העבריין יוני אלזם ז"ל, ששעות ספורות לפני מתן עדות על החשוד כשותפו לעבירה, נמצא מת בתאו, זוכה על-ידי בית המשפט העליון מרצח העבריין חנניה אוחנה. הזיכוי ניתן על דעתם של השופטים, אסתר חיות ויורם דנציגר מול דעתו החולקת של השופט אדמונד לוי. בהחלטה (יום ב', 22.6.09) מתחו השופטים המזכים ביקורת קשה על התנהלות החקירה בעניינו של אלזם וקבעו כי החוקרים פגעו בזכויותיו הבסיסיות, בהן זכות השתיקה זכות ההיוועצות בעורך דין וזכות הייצוג. בשל הפגיעה בזכויותיו נפסלו הודאותיו והוא זוכה.

מדובר בפרשה משנת 2003, רצח אוחנה בחניית ביתו בידי שניים שארבו לו במקום. אחד מהם ירה לעברו מספר רב של כדורים מטווח קצר. שותפו, הצית את הרכב הגנוב עימו הגיעו לחנייה ובו ארבו לאוחנה. אשתו של אוחנה חזתה במתרחש כשהוא שוכבת על הקרקע לפי דרישת הרוצחים. השניים נמלטו מהמקום כשהם רכובים על אופנוע. האירוע נקלט במצלמות וידאו בחניון אך צפייה בקלטת לא סייעה בזיהוי המבצעים כיוון שהם חבשו קסדות אופנוע כהות. לאחר תשעה חודשים נעצר אלזם בחשד למעורבות ברצח.

מותו נותר עלום

במהלך החקירות הפליל אלזם את מי שנחשד כשותפו, שמעון זריהן. שעות ספורות לפני שהחל משפטו של זריהן, נמצא אלזם, שהיה אמור להעיד נגד זריהן, כשהוא חסר הכרה בתאו. לאחר זמן קצר נפטר "נסיבות המוות נותרו עלומות עד עצם היום הזה".

משפחתו של אלזם ערערה על הרשעתו כשעיקר טענותיה הופנו כלפי קבילות הודאתו על-רקע הפרת זכויותיו.

כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הטענות וזיכה את אלזם מהרצח, על דעתם של השופטים אסתר חיות ויורם דנציגר. השניים מתחו ביקורת קשה על התנהלות המדובבים בפרשה וקבעו כי יש לפסול את הודאות אלזם אשר נגבו תוך פגיעה קשה בזכויותיו.

השופטת אסתר חיות כתבה בהחלטה כי פעולות המדובבים "חרגו מגדר התחבולות הלגיטימיות בחקירה והתדרדרו לכלל פעולות פסולות החותרות תחת זכויותיו הבסיסיות של אלזם כחשוד בהליך פלילי".

הבאיש את ריחו של הסניגור

היא ציינה כי מעיון בתמלילי השיחות בין המדובבים לאלזם עולה, כי "הם פעלו באופן שיטתי על-מנת להבאיש בפני אלזם את ריחו של הסניגור... ואף יעצו לו שלא להשמע להנחיותיו והרחיקו לכת באומרם כי עליו לפטרו ולהחליפו בעורך דין אחר". המדובבים, לדבריה, יצרו אצל אלזם תחושה מוטעית לפיה הוא נזנח על-ידי עורך דינו. כששאל מדוע אינו מגיע או מתקשר אליו אמרו לו: "עורך הדין שלך עצלן... אתה צריך לרדת עליו.. היה צריך להיות לצידך".

הם אף יצרו באלזם תחושה שעורך דינו "מכר" אותו ועשה קנוניה עם שותפו זריהן וגרמו לו לוותר על זכות השתיקה בניגוד לעצת סניגורו, קבעה חיות. "המדובבים חצו את הגבול. הם שידלו את אלזם לוותר על זכות השתיקה לאחר שגרמו לו לפקפק בעצותיו של הסניגור. לצורך כך לא היססו להטיל דופי ביושרה המקצועית של הסניגורים בכלל ושל הסניגור המסוים בפרט ואף שכנעו אתל אלזם לפטרו". לא רק זאת, אלא שהמדובבים נכנסו לנעלי עורכי הדין "והשיאו הם לאלזם עצות 'משפטיות' תוך הצגת מוטעית של הדברים... המדובבים פגעו לא רק בזכות השתיקה שעמדה לאלזם אלא גם בזכות נוספת... הזכות להיות מיוצג על-ידי עורך דין ולהיוועץ בו". זאת, לדבריה, על-ידי שנתנו לו תחושה כי עורך דינו הפקיר אותו.

ההודאה נפסלה

יש להניח ברמת הסתברות גבוהה כי "לולא עוצמת הלחצים הבלתי לגיטימיים שהפעילו המדובבים על אלזם והפגיעה הממשית שפגעו בזכותו להליך הוגן, על-ידי גרימת משבר אמון בינו לבין סניגורו ושכנועו להתעלם מעצתו", אלזם לא היה מוסר את ההודאות והיה שומר על זכות השתיקה, קבעה חיות. היא הדגישה כי בנוסף לכל אלו, המשטרה מנעה ממנו שלא כדין גם את המפגש עם סניגורו החדש, עו"ד שרון נהרי.

השופט דנציגר כתב בהחלטה כי זכותו של אלזם לייצוג משפטי "נרמסה ברגל גסה". המדובבים "הניאו את אלזם מלהיוועץ בעורך דינו תוך שהם מדברים בו סרה...הם גם הטעו את אלזם בנוגע למצבו המשפטי ואף הביאו לכך שהוא פיטר את בא-כוחו הראשון ובחר תחתיו את עורך הדין שעליו הם המליצו". נסיבות אלו המתווספות לפגיעה בזכות השתיקה של אלזם - פוסלות את הודאותיו, קבע דנציגר.

בהחלטה נקבע כי לא ניתן לבסס על הודאותיו של אלזם "ממצאים מרשיעים". לפיכך, "הפועל היוצא מכך הוא כי יש לזכותו מהעבירות בהן הורשע משום שהרשעתו נשענת במידה מכרעת על הודאותיו".