כאמור, בית המשפט ביטל את ההחלטה והורה למשרד הפנים לשוב ולדון בה, ולקבל החלטה לאחר מיצוי הדיון כחוק. השופט הוסיף כי מעיון בחומר שהוצג בפניו על-ידי השב"כ, עולה כי "המידע אכן מצביע על אותה מניעה ביטחונית... ויש בחומר שהוצג... תשתית מוצקה לביסוס טענות השב"כ בדבר אותה מניעה ביטחונית".

עם זאת, המלצת השב"כ "אינה בגדר של גורם מכריע שאין בלתו. אין לשב"כ 'זכות וטו' לעניין אישור של בקשות לאיחוד משפחות. אומנם לחוות דעתו של השב"כ מעמד מרכזי בשיקולים ובדין ניתן לעמדת השב"כ מעמד זה, ואולם על משרד הפנים לשקול מכלול של שיקולים נוספים בבואו להחליט בבקשה לאיחוד משפחות... את מידת הסיכון הביטחוני אל מול הפגיעה בזכות לקיום תא משפחתי ומתן אפשרות להורה לחיות עם ילדיו. זכות זו נגזרת גם ממעמד הבכורה שיש בשיטתנו המשפטית לעקרון 'טובת הילד'. עקרון טובת הילד הוא עקרון מנחה בכל עת בה נדרשת מערכת המשפט להפעיל שיקול דעתה בפירוש ובישום הוראות חוק".

במקביל לזכות הילד וטובתו, קיימת "גם זכות וחובת ההורה להעניק לילד טיפול וזכות הילד לקבל את תמיכת הוריו. קשר זה שבין ילד להורה הוא קשר בעל מעמד משפטי מוגן אשר אין לפגוע בו אלא במקרים חריגים". לפיכך, בטרם החלטה, היה מקום לקיים דיון שבמסגרתו יידונו המלצות השב"כ, אך גם נתונים אחרים, כגון מצב משפחתו של העותר באופן שיאפשר "לשקול את מידת האיום הביטחוני הנשקף ממנו ומכניסתו לישראל אל מול אינטרסים נוספים המוגנים בחוק כגון שמירת שלמות התא המשפחתי".

מהעובדה שהמפקד הצבאי לא ידע כלל על המלצת השב"כ וקבע כי לא נשקפת סכנה ביטחונית או משטרתית מהעותר והמשיך להעניק לו אשרות כניסה לישראל, עולה כי כפי הנראה "לא נערך דיון בהשתתפות כל הגורמים המעורבים, לא הוצגה תמונת מצב כוללת בעניינו ולא נשקלו כל השיקולים שהיה על משרד הפנים לשקול בטרם תתקבל החלטה".

יתרה מכך, לא נערך שימוע, ובהיעדרו, "לא נשמע העותר בעניין הטענות נגדו וגם לא נשמעה העותרת שהיא אזרחית ישראלית בכל הנוגע למצבה מצב משפחתה והטענות כי מרכז חיי בעלה אינו במסגרת המשפחתית. ממילא לא נשקלו השיקולים שהיה על משרד הפנים לשקול... פגם זה הוא פגם בסיסי היורד לשורשו של ענין והמשמיט את הקרקע תחת ההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר". בית המשפט ביטל כאמור את ההחלטה, והורה למשרד הפנים לדון שוב בבקשה כדי לבחון את "כל הנתונים" בטרם החלטה.

עוד בהחלטה ביקורת קשה של השופט על התנהלות המדינה בפרשה ובעיקר לאור התקלות במתן ההיתר לעותר. "התנהלות כל הגורמים המעורבים בהליך אישור כניסתו של העותר לישראל הייתה רווית תקלות שראוי כי ייבדקו כדי שיופקו לקחים לעתיד".

השופט פירט את הליקויים בהתנהלות המדינה, "שירות הביטחון הכללי הצביע על צורך ביטחוני להגביל את כניסת העותר לישראל תוך שהוא מחווה דעתו כי נשקף סיכון ביטחוני מהעותר. המפקד הצבאי שהוא הגורם הממונה על כניסת תושבי הרשות הפלשתינית לישראל לא היה מודע להמלצת השב"כ והמשיך לאשר את כניסת העותר לישראל ואף העניק לו רישיון להכנס לישראל לצרכי מסחר... משרד הפנים לא בחן את כל ההיבטים לא ברר את העדר התיאום בין עמדות גורמי הביטחון וקיבל החלטה החורצת גורלה של משפחה בלא בחינה של ממש ובלא שקוים הליך שימוע. תקלות מסוג זה ראוי שייבחנו ויתוקנו לעתיד לבוא".