שבת אחים מול דן

הרגע בו הבנתי שאני איש מבוגר הוא כשצלצל הטלפון והתבשרתי שהפכתי, לראשונה, בחיי לדוד. אחי הג'ינג'י הגדול והאהוב, שישן איתי באותו החדר מהיום בו יצאתי לאוויר העולם ועד לגיל 15, שהפריח טיסנים ולקח אותי לסופרלנד בפעם הראשונה, הביא לעולם תינוקת קטנה ויפהפיה. בבת אחת הוא הפך מלהיות 'האח שלי' לאדם מבוגר. לאבא. למרות שאחריותי על האחיינית החדשה הסתכמה באותו הרגע בכך שאביה הוא אחי, ההכרה שהתבגרתי נטמעה בי תוך שניות מספר.

מאז חלפו 10 שנים. לג'ינגי נולדו עוד שתי בנות מדהימות. אני מביט בו ורואה איש משפחה אמיתי, כזה שבעיתון מכנים 'לתפארת'. אני בינתיים התחתנתי. במפגשים המשפחתיים אנו באמת משפחה אחת גדולה ומאושרת, ויחד עם זאת, בתוך תוכי אני מצטער על כך שהקשר בינינו קצת קהה. אומנם זהו טבעו של האדם, אך עדיין הייתי מעדיף שיחסינו לא יתבססו על חגים וימי הולדת, עם טלפונים בין לבין. אומנם הוא אבא ואני בעל, אבל שנינו עדיין נושאים את התואר 'אחים'.

לכן שמחתי שנפלה בידינו ההזדמנות לעבוד במרחק רחוב אחד זה מזה. קבענו להיפגש לצהריים באיזה יום, אך חיי ההייטקיסטים קשים הם - העבודה רבה והפסקת הצהריים קצרה. לכן החלטנו שגם לנו, כאנשי משפחה, מותר לחזור הביתה מאוחר פעם אחת, וקבענו לארוחת ערב מוקדמת ב'מול דן', מסעדת בשרים הממוקמת מאחורי תחנת הדלק שליד צומת אסם בפתח תקוה. אומנם איש מאתנו לא אכל בה קודם לכן, אך אני והג'ינג'י תמיד אהבנו שילוב של סטקיית דרכים עם מסעדת בשרים טובה. ואם המחירים שפויים מה טוב. מול דן נשמעה כמו הימור מנצח.

כבר בכניסה הבנו שהולך להיות בסדר. אבי, בעל הבית, קיבל אותנו בכניסה עם חיוך והרבה רוחב לב, הושיב אותנו בספות העור הנוחות כל כך והזהיר שאנו עומדים ליהנות ממש. אזהרות כאלו לא מפחידות אותנו. המקום כולו משדר ביתיות ונועם בזכות מוזיקת רוק נעימה המהלכת באוויר המסעדה, גווני חום-אדמדם השולטים בריהוט ובקירות, ובר עם 12 מקומות ישיבה הצופה אל הגריל הפתוח והמעושן הממתין לאלו המעוניינים לאכול מהר וללכת. והריח? פחמים ובשר צלוי. אין מה לדבר - עושה חשק לאכול.

הג'ינג'י טוען, במידה מסוימת של צדק, שמסעדות כמו מול דן צריכות להימדד באיכות וטריוּת הבשר, החומוס פטריות והבירה מהחבית שלהן. אז הזמנו חומוס פטריות (22 שקל), פלטת סלטים (12 שקל לאדם), סלט פילה עוף (34 שקל), פטה כבד עוף (32 שקל) ושני חצאי גולדסטאר (18 שקל לכוס). החומוס הוגש בדיוק כפי שזכרנו מביקורים בסטקיות כשהיינו ילדים - הפטריות היו גדולות, מפולפלות במידה ומהבילות, החומוס היה טרי ומתובל כהלכה והלאפות החמות שהוגשו בצד אפשרו ניגוב הגון, כמו שמגיע למנה כזו. סימָנוּ V על המבחן הראשון. השילוב בין הסלט לעוף היה מדויק להפליא ופטה הכבד, שהוגש לצד ריבת בצל וטוסטונים, חוסל עד תומו, אם כי היה מתקתק קצת יותר מדי. הבירות הקרות שהתרוקנו כבר עם סיום המנות הראשונות סימנו את המעבר החוצה, להפסקת עישון קצרצרה.

החלפנו חוויות על חיי הנישואין הטריים שלי מול הוותיקים שלו. אני נרגש מהבית החדש שאשתי ואני עברנו אליו, הג'ינג'י מתרגש מיום ההורים בביה"ס של הבנות ואיך כל המורות שיבחו אותן. נזכרנו איך שנינו היינו מבועתים ביום ההורים שלנו, והסכמנו שככל הנראה את ההתנהלות המסודרת מול המועצה הפדגוגית קיבלו הבנות מהצד של האמא. מזל.

כשחזרנו לשולחן והבטנו בתפריט הבשרים. כל כך הרבה היצע והכל נראה טעים. כדי לפתור את הבעיה הציע המלצרית פשרה - 'מעדן מול דן' (188 שקל)- מיקס גריל זוגי המכיל קבב, כבד עוף, פרגיות, חזה עוף ונתחי אנטרקוט על האש. הסכמנו לפשרה והזמנו צ'יפס קטן (18 שקל) כתוספת, רק כדי שיהיה מה לנשנש בין ביס לביס. כשהונחה הפלטה על השולחן בהינו בה כלא מאמינים. צלחת עץ עגולה ועליה ערימה ענקית של בשרים ריחניים הנחים זה על זה. "למה התמלאנו בכל כך הרבה ראשונות?" שאלנו את עצמנו, מתכוננים נפשית למלחמה הקרניבורית ההולכת וקרבה. לקחנו נשימה עמוקה וקבענו - זו עבודה מלוכלכת אבל מישהו צריך לעשות אותה. עוד אנו תרים אחר המזלגות, הונחה צלוחית הצ'יפס בצד. חייכנו זה לזה בייאוש והתחלנו במה שידענו שניכשל בו - העלמת האוכל מהצלחת.

אחרי כ-20 דקות הונף דגל לבן. מצד הבשרים, כמובן. האחים לבית משפחת פורמן עשו זאת שוב. האמת? לבשרים טעימים כל כך לא באמת היה סיכוי. הכבד היה מצוין, האנטרקוט גירה את בלוטות הטעם וחזה העוף היה מפולפל וטעים. אך אותנו שבו שניים מתוך המיקס הגדול - הקבב והפרגיות. הקבב הכיל תערובת תיבול שייחלנו שיבוא היום ונשים את ידינו על המרשם הסודי להכנתה, והפרגיות היו עסיסיות כל כך שהתחשק לשנינו לנשק לגריל-מן את הידיים. הצ'יפס, אגב, לא היה קפוא משקית אלא מתפוחי אדמה טריים, והיה לוהט כמו שצ'יפס צריך להיות. באמת שלא האמנו שיכול להיות כל כך טעים.

המלצרית, שפינתה את שאריות ההרס שנזרעו על השולחן, חייכה בממזריות ואתגרה אותנו בפעם המי יודע כמה בארוחה הזו עם שני קינוחים: סופלה שוקולד ומוס שוקולד (29 שקל כל אחד). מכיוון שמדובר במסעדה כשרה, המילה 'פרווה' מתנוססת מעל כל הקינוחים. למרות זאת לא התאכזבנו ונהנינו מהמרקם השוקולדי של הסופלה ומהמוס המתקתק.

נעים במול דן. האווירה מרגיעה, השירות מעולה, הבירה קרה והבשר יגרום לכל צמחוני לשכוח מעקרונות מטופשים כמו 'מוסר' ולהזמין את הפרה שלו מדיום רייר. נפרדנו מאבי ומהגריל המריח כל טוּב, התחפרנו במעילים ועלינו אח-אח על קטנועו. לשעתיים תמימות לא היינו הורים, בעלים או דודים - היינו סתם אחים אוהבים ורעבים, כמו פעם. קבענו להיפגש שוב בשבוע הבא, רק שנינו. את הבית החדש-ישן שלנו מצאנו.