חָמי נוהג לומר כי לשוק הפשפשים מגיעים כדי לקנות בחזרה את כל מה שגנבו ממך. יכול להיות שזה נכון, אבל גם כך נחמד מאוד לטייל בין הדוכנים והסמטאות ולקנח בתצפית אל חופי יפו. לא לחינם מדובר באחד האזורים המתויירים ביותר בארץ. בעשור האחרון, תנופת פיתוח מאפיינת את יפו וקל להבחין בבתים עתיקים ששופצו ובפרויקטי מגורים חדשים שצצים כפטריות אחרי הגשם. כחלק מהרוח הרעננה הזו, נפתח לפני כשנה וחצי 'קפה יפו', ממש בלב השוק.
הקונספט ייחודי - ביסטרו איטלקי עם תפריט חלבי וכשר, אשר בשעות היום שומר על אופי שכונתי עם מגוון לקוחות קבועים מתושבי האזור והרוכלים בשוק, ובלילה מארח הופעות חיות בסגנונות שונים: החל מערב בסגנון יווני, דרך קאברים לשירי ביטלס וכלה בהופעה של מנהלת המסעדה הצעירה. מדובר בעסק משפחתי - המנהלת-זמרת היא גלי, השפית היצירתית היא אחותה רוני, והאמא, אורנה, היא הבעלים.
אשתי ואני ביקרנו בקפה יפו בשעות הבוקר ומצאנו בו אי של חמימות בתוך המולת השוק. הצוות מחייך וגם הלקוחות נראו מרוצים למדי. חלק גדול הם לקוחות חוזרים הנהנים לאתגר את צוות המטבח בבקשות שונות ומשונות, שהופכות עם הזמן למנות הקבועות שלהם. התיישבנו מול תפריט הבוקר וגילינו כי הוא עשיר למדי. מעבר לארוחות בוקר ישראליות בווריאציות כאלו ואחרות, מציעים בקפה יפו גם אפשרויות פחות קונבנציונאליות לפתיח הקולינרי של היום.
אשתי הזמינה שקשוקה בלקנית (44 שקל, כולל כוס מיץ טבעי ושתייה חמה) ונהנתה מאוד מבליל העגבניות והביצים, אליו התווספו גבינת פטה, פלפל קלוי ובצל מושחם. לצד השקשוקה מוגש לחם הבית הנאפה במקום, כך שהצלחת נוגבה היטב ועד תום. אני נעניתי להמלצת המלצר ובחרתי בבריוש בנוסח ניו-יורק (45 שקל, כולל שתייה חמה וקרה). מדובר במנה מושחתת במיוחד: בריוש הוא מעין לחם צרפתי מתקתק הדומה יותר לעוגה מאשר ללחם רגיל.
הבריוש מוגש כשעליו מרוחה שכבה נדיבה של חמאה וגבינת שמנת, ומעליה סלמון מעושן וביצה עין במצב צבירה כמעט נוזלי. קשה שלא לחסל את כל היצירה מהר-מהר בעודה חמה, ואי-אפשר שלא להתפעל כשמסיימים. עבורי, שבימים כתיקונם נוהג לדלג על אוכל עד לשעות הצהריים, המנה הזו הייתה זריקת אנרגיה מטורפת והפתעה אמיתית.
לא התכוונו להזמין קינוחים וחשבנו להסתפק בהפוך גדול ותה נענע, עד שלמדנו כי במקום מייצרים גלידה בעצמם (וגם מוכרים במשקל עבור מי שרוצה לקחת הביתה) והחלטנו לנסות. הבחירה בין מגוון הטעמים הייתה קשה לנו, וביקשנו מהמלצר הנחמד שלנו שיפתיע אותנו. הוא, כמובן, פגע בול. קיבלנו שני כדורי גלידה (24 שקל) במרקם מדהים, האחד בטעם פירות יער והשני שוקולד אגוזים. תענוג! לצד הגלידה טעמנו עוגת גבינה מעולה (28 שקל) וקרמית, שהוגשה בתוך קערה עם פירורים מעליה ומתחתיה.
ארוחות הבוקר מוגשות עד השעה 12:30, ולאחריהן מגיע זמנן של המנות העסקיות הכוללות ראשונה, עיקרית ושתייה במחירים של 42-69 שקל. שקלנו ברצינות לרבוץ במקום עד לארוחת הצהריים, ואך בקושי הכריעה אותנו שגרת יומנו. כל חיי אומרים לי שארוחת הבוקר היא החשובה ביותר ביום. ייתכן. אבל באותו בוקר, במקום לדלג על ארוחת הבוקר, מצאתי את עצמי מדלג על ארוחת הצהריים.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
