בית משפט לענייני משפחה בירושלים דן בתיק "עסיסי" שהיה בו כמעט הכל - בגידה של אנשים נשואים בבני זוגם, הולדת ילד שלא באמת ברור מיהו אביו, ודחיית תביעה לאבהות מחשש לממזרות.
חשוב לציין כי אם אישה נשואה בגדה בבעלה וילדה ילד, כשקיים חשש שהוא מזרע המאהב, בית משפט לענייני משפחה ידחה תביעה לאבהות (מצד הבעל או המאהב) מחשש לממזרות. חשש זה בטל כשעסקינן באישה פנויה שמנהלת רומן עם מספר גברים (גם נשואים) ולא ברור לה מי האב של ילדה - במקרה כזה בית משפט לענייני משפחה יתיר בדיקת אבהות.
במקרה הבא, כאמור, פלוני, איש נשוי, הגיש תביעת אבהות נגד אלמונית, מאהבתו הנשואה, בטענה שהוא האב הביולוגי של בנה שנולד שבעה חודשים לפני שהתגרשה מבעלה. לדבריו, השניים ניהלו קשר רומנטי שהוביל לפירוק התא המשפחתי של כל אחד מהם וללידתו של הקטין בשנת 2004. "הלידה אירעה שבעה חודשים לפני שהנתבעת התגרשה מבעלה", טען.
הנתבעת השיבה בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה משיקולי טובת הקטין, ומחשש שיוכרז כממזר אם יתברר שהוא בנו של התובע-המאהב ולא של אביו, לו הייתה נשואה. "מניעת בירור זהות האב תתרום לטובת הקטין הואיל וקשר בינו ובין התובע עלול להזיק לו, לשלומו הנפשי, לדרך חינוכו והתפתחותו, וכל קשר בין התובע לקטין עלול לסכן את הקטין באופן חמור לאור קשייו האישיותיים של התובע", אמרה הנתבעת.
הרב עמאר: התנגדות האם מוצדקת השופט
איתי כץ פנה ביום 23.4.09 לנשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, לקבלת חוות-דעת וזה קבע: "התנגדות האם הנתבעת במקרה זה מוצדקת בהחלט. הבדיקה עלולה לגרום לפגיעה חמורה בכשרותו של הקטין לנישואין לפי דין תורה ולמנוע מבית דין רבני להתירו לנישואין בעתיד. אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר בדיקה מכל סוג שהוא".
לאור חוות-דעת זו, דחה בית משפט לענייני משפחה את התביעה. "כאשר חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול בענייננו קובעת חד-משמעית כי הבדיקה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בכשרותו של הקטין ומשאין מדובר במקרה של מניעת סכנת חיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה של אדם, דין הבקשה לביצוע בדיקת רקמות להידחות". בנסיבות העניין, לא נקבע צו להוצאות.
