אילנה מלמד תבעה את איסתא ישראל בע"מ (נופש ישיר בע"מ) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 4,249 שקל לאחר שביטלה נופש לאנטליה וחויבה בדמי ביטול מלאים.
לדבריה, ההזמנה בוצעה ביום 19.5.08 והותנתה בקבלת אישור מיידי עקב מחלתו של בן זוגה. לאחר שמלמד לא קיבלה אישור מיידי, היא הזמינה חבילת נופש מסוכן אחר, שאישר את ההזמנה באופן מיידי. "התקשרתי למחרת, ביום 20.5.08, לנתבעת על-מנת לבטל את ההזמנה ונתקלתי בסירוב אגרסיבי. אחרי ויכוח ארוך נאמר לי שכרטיס האשראי שלי יזוכה - אך למרות זאת חויבתי בדמי ביטול מלאים, ושילמתי סכום כפול עבור הנופש", טענה מלמד.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, שדמי הביטול ונהלי ההזמנה נקבעו על-ידי הספק. "הנופש הוזמן על-ידי התובעת ביום 20.5.08 ולא ביום 19.5.08, כאשר מועד היציאה היה 23.5.08. נוכח הסמיכות למועד ביצוע חבילת הנופש הובהר לתובעת שבמקרה של ביטול עסקה יחולו עליה דמי ביטול מלאים, כפי שנקבע בהוראות הספק. למחרת, ביום 21.5.08 בבוקר, נמסר לתובעת שעדיין לא התקבל אישור סופי של המלון אותו הזמינה, אך כבר בצהרי אותו יום יצרה נציגתנו קשר עמה על-מנת להודיעה כי ההזמנה אושרה. להפתעתנו התובעת הודיעה שכבר מצאה חבילת נופש דומה בחברה אחרת ודרשה לבטל את העסקה".
לדברי הנתבעת, מלמד פעלה בחוסר תום לב כשהזמינה במקביל הזמנות דומות בחברות מתחרות, ופנתה אליה כשידעה בוודאות שהזמנתה השנייה אושרה. הנתבעת הכחישה שהובטח למלמד שתזוכה על החיוב ולטענתה, אמרה ההפך, שמלמד תחויב, אך ייעשו מאמצים למנוע את החיוב על-ידי מציאת קונה חלופי לחבילת הנופש, ניסיון שלא צלח. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
השופטת
אנה שניידר דחתה את התביעה. לדבריה, מהמסמכים עלה שההתקשרות של מלמד עם הנתבעת הייתה ביום 20.5.08 ולא ביום 19.5.08, ואילו ההזמנה השנייה בוצעה ביום 19.5.08. "מכאן, שהתובעת ידעה כבר בעת ההתקשרות עם הנתבעת כי בידה הזמנה מאושרת לגבי הנופש נשוא התביעה, אם כי במלון "קרמלין" ולא במלון "פורטובלו", וסביר להניח כי במסגרתה נאמר לה גם כן כי תחויב ב-100% במקרה של ביטול. (ראה "מידע ותנאים מהותיים להזמנה" שמופיעים על גבי טופס ההזמנה של "השטיח המעופף", אשר צורף על-ידי התובעת עצמה)".
לפיכך, המשיכה השופטת, "אין לתובעת להלין אלא על עצמה כי מסרה את כל פרטי כרטיס האשראי שלה לנתבעת לצורך ביצוע הזמנה אצל הנתבעת, על-אף קיומה של ההזמנה האחרת. לפיכך, אין מקום להחזר כלשהו. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו".