היום לפני 40 שנה, ב-4 בינואר 1970, החלו הפצצות העומק במצרים.
מלחמת ההתשה החלה, למעשה, עם סיומה של מלחמת ששת הימים. מטוסי חיל-האוויר הפציצו ריכוזי מחבלים בירדן, צה"ל עסק במרדפים בבקעה אחרי חוליות מסתננים, ובמקביל, התנהלה בתעלה לחימה יום-יומית נגד הכוחות המצריים.
ב-3 במרס 1969 הכריז נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על ביטול הפסקת האש עם ישראל. הצבא המצרי החל לבצע פשיטות קומנדו, הפצצות ארטילריות, ירי צלפים וכדומה.
כדי לאלץ את המצרים להפסיק את הלחימה, החל חיל-האוויר בתקיפות בעומק שטח מצרים נגד מטרות אסטרטגיות. כך, בין ינואר לאפריל 1970, בסדרת מבצעי "פריחה", בוצעו כ-118 גיחות נגד תחנות מכ"ם, סוללות טילים ומחנות צבא בעומק מצרים.
אולם הניסיון לא הביא לתוצאות המקוות. בגלל בחירת מטרות לא נכונה, הותקפו רק מטרות צבאיות אשר השמדתן הפריעה לאויב אך ללא השפעה אסטרטגית.
פעולות נועזות כגון הפשיטה על האי גרין ב-20 ביולי 1969, או כיבוש האי שדואן בינואר 1970, וכן "הפצצות העומק" על מטרות אסטרטגיות במצרים, לא יכלו להסתיר את העובדה שמחשבתו ההתקפית של צה"ל לא יכלה לבוא לידי ביטוי במלחמה זו, וכי צה"ל מתגונן ומתבצר.
רק ב-7 באוגוסט 1970 קיבלו ישראל ומצרים את יוזמת רוג'רס, שהביאה להפסקת אש בין הצדדים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
