מיכאל זכאי תבע את סטפן סאטלר בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 24,216 שקל לאחר ששכר ממנו דירה (חלק מווילה) ונגרמו לו נזקים.
מכתב התביעה עלה שמיד כשזכאי נכנס לדירה ביום 1.8.08, הוא גילה שהיא שורצת בעכבישים ובעקרבים, ובהמשך "פלשו" לדירה תולעי זבל שהדיפו ריח רע. "הנתבע התעלם מטענותיי בנושא והסתפק בריסוס עצמאי, שלא היה בו כדי לפתור את הבעיה. בעיית החרקים נפתרה רק לאחר שביצעתי פעמיים ריסוס", טען זכאי.
הוא התלונן גם על הפסקות חשמל, שפגעו בשלווה ובאיכות חייו שלו ושל אשתו, והוסיף כי סאטלר חייב לו סכום של 1,816 שקל בגין תשלומי ארנונה ששולמו ביתר.
בכתב ההגנה טען סאטלר כי זכאי הצהיר בחוזה השכירות שבדק את הדירה ומצא אותה מתאימה למטרותיו והכחיש שבדירה שרצו חרקים. לדבריו, מדובר בדירת קרקע בה התקין בתחתית דלת הכניסה מגן מגומי, שאותו עקר זכאי עם כניסתו.
באשר להפסקות החשמל, טען שזכאי סירב להשתמש בהסקה מרכזית, כפי שנכתב בהסכם השכירות, והפעיל במהלך החורף תנורים שגרמו לקצרים. בכתב ההגנה הודה סאטלר כי לא השיב לזכאי את חלקו בתשלומי הארנונה.
בפסק הדין קיבלה השופטת
יעל ייטב את טענתו של זכאי בדבר הצורך בהדברת הדירה, וחייבה את סאטלר לשלם לו סך של 400 שקל. "לא מצאתי שהוכח שקיומם של החרקים היה כה בלתי סביר, או שהחרקים גרמו למטרד כה קשה, עד כי מוצדק לפצות את התובע בשל עוגמת נפש, באמצעות פיצוי כספי או זיכוי בדמי השכירות. התובע רשאי היה לבצע את ההדברה במועד מוקדם יותר, על-מנת להקטין את נזקיו, ומשלא עשה כן אינני סבורה שהוא זכאי לפיצוי נוסף".
השופטת הוסיפה כי על סאטלר להשיב לזכאי את דמי הארנונה ששולמו ביתר וקבעה שיתר טענותיו לא הוכחו במידה הנדרשת, ואינן מצדיקות פיצוי נוסף. "אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 2,216 שקל, בתוספת של 300 שקל הוצאות משפט. ככל שהסכום לא ישולם במועד האמור, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד יום התשלום בפועל".
