|
|
הבדיחה לא עובדת [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
מצב האומה, יום שני, 21:37, ערוץ 2
לפני שש שנים, כשעלתה לאוויר "משחק מכור", כתבתי עליה את ביקורת הבוקר שאחרי. ביקורת ככה-ככה. לא משהו טוב, לא משהו רע. על כל פנים, כנראה שליאור שליין לא נהנה כל-כך מהביקורת. חודש אחרי זה הוא, גורי אלפי ועינב גלילי התלוצצו על חשבוני באחת התוכניות. הם ערכו החוצה איזה משפט שלי מתוכנית טלוויזיה שבה התארחתי ועשו עליו כמה סיבובים וצחקו מאוד. ממש צחקקו לעצמם באולפן. זה היה קצת פח בעיניי, אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום. והכי מרגיז: בגלל שכולם חשדו בי שיש לי משהו אישי נגד שליין, כי בטח נעלבתי מהבדיחה על חשבוני, לא הייתי יכול לכתוב עליו כלום. אז במקום זה כתבתי כמה פעמים ברציפות על "מבט", כדי שלא יגידו דברים.
בכל מקרה, אחרי זה שליין עזב לערוץ 10 ולקח שם חלק באיזה מחדל טלוויזיוני מתמשך, ואפילו גזז את הרעמה - ומישהו בסביבה הקרובה שלי אמר, שעכשיו, כשהוא נראה ככה, אז באמת שאין שום סיבה בעולם שאחשוב עליו דברים רעים, כי הספר שלו כבר העניש אותו טוב-טוב.
ומכל מקום, עבר עוד זמן והגיע אתמול בערב והחלטתי להתבגר ולהיות גבר ועיתונאי רציני ולשכוח מהקשקוש המטופש הזה שעבר בין שליין לביני ולצפות בתוכנית "מצב האומה", כאילו השנה היא 2004 ואני וליאור שליין נפגשים בפעם הראשונה על המסך הקטן ואני נותן לו הזדמנות להצחיק אותי מכל הלב. ממש כאילו אני נערה צעירה והוא גבר בשל ומנוסה שעתיד ללמד אותי את רזי האהבה לבדיחה טובה.
החלטתי לפתוח דף חדש גם עם גורי אלפי - שבשנים האחרונות פשוט אי-אפשר היה לפתוח את הטלוויזיה בלי לראות אותו מבצבץ מתוכה. לפעמים החשיפה שלו הגיעה ממש למקומות קיצוניים. למשל, פעם אחת קפצתי בלילה מבוהל ממיטתי כי חשבתי ששמעתי מישהו מסתובב בבית. ומצאתי שהטלוויזיה כבויה ובכל זאת קול עלה מתוכה: גורי אלפי מדבר ב-3 לפנות בוקר. המכשיר מת, קאפוט, מסך שחור משחור והבן אדם ממשיך לדבר בטלוויזיה. לעצמו (!). קטע קיצוני, אתם מוכרחים להסכים.
החלטתי לפתוח דף חדש עם שליין ואלפי ואמרתי שיאללה: נשב מול המסך ונצחק קצת. התיישבתי לצפות, והיה מאוד לא מצחיק. לא מצחיק בדרך שבעצם אי-אפשר באמת להסביר. לא מצחיק כמו כשמישהו מספר בדיחה והיא גרועה כל-כך שאין לך אפילו דרך להתחיל ולהסביר לו למה הבדיחה לא עובדת, מרוב שהיא פשוט לא עובדת. ובכל מקרה, נגמרה התוכנית והתיישבתי לכתוב את הביקורת והחלטתי לא לכתוב אף מלה רעה על התוכנית ואפילו לא ציוץ שלילי קטן אחד על מי שהשתתף בה. כדי שלא יגידו דברים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
