ביהמ"ש: אין לצפות מעובד שיהא שבוי בגחמות מעבידו

"פגיעה בהיקף שעות העבודה, שכתוצאה ממנה קוצץ שכר עבודתו של התובע, מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. גובה השכר הוא אחד התנאים היסודיים והעיקריים שביחסי מעביד ועובד, והפחתת השכר היא אולי ההרעה המוחשית ביותר של תנאים אלה ומשנעשה הדבר על-פי הודעה חד-צדדית מטעם המעביד, אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו". כך קבעה (יום ה' 18.3.10) נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, עליזה פוגל, בתביעה שהגיש אברהם ראובני, אשר עבד כשומר בחניון בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, נגד חברת "קסם מילניום בע"מ", שהעסיקה אותו, ואשר לטענתו הרעה את תנאי עבודתו באופן כזה, אשר אילץ אותו להתפטר, התפטרות שדינה, מבחינת דיני העבודה, כדין פיטורין.

לטענתו של ראובני, אשר הועסק כשומר בחניון "בית הלל" בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, הממונה עליו, ירון בן-עובדיה, החל מיום 2.6.02 לגרום להתפטרותו, וזאת בכדי שלא יצטרך לשלם לו פיצויי פיטורין: כך למשל באחד הימים השהה בן-עובדיה את ראובני מעבודתו, למשך שבעה ימים, וזאת בשל "פגיעה בנהלי העבודה". הוא שב על דפוס זה שנית, ולאחר מכן הציע לו לשוב לעבודה במתכונת מצומצמת, בת שלושה ימים בשבוע. כאשר סירב ראובני לפגיעה במתכונת העסקתו, וטען כי מדובר בהרעה בתנאי עבודתו, אמר הנתבע לתובע כי ימתין בביתו עד שתימצא לו עבודה בחניון אחר כעובד זוטר ולא כאחראי. כן טען ראובני כי תנאי העבודה בהם עבד היו בלתי ראויים, ללא מים, ללא חשמל וללא שירותים, באופן כזה שכל פעם שהזדקק להשתמש בשירותים, נאלץ לגשת לשירותים בבניין סמוך ולעזוב את החניון למספר דקות, דבר שפגע בעבודתו.

לטענתו, בעקבות סירובו לפגיעה במתכונת העסקתו, היחס המעליב שספג, תנאי העבודה הבלתי ראויים בהם עבד, הפסקת עבודתו מעת לעת על-פי גחמות הנתבע, ואי-מתן האפשרות לחזור לעבודתו באותו מקום ובאותה מתכונת עבודה, נאלץ להתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים מחמת הרעה בתנאי העבודה, ובנסיבות שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. בנוסף תבע ראובני גם דמי חופשה, דמי חגים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי-הפרשה לפנסיה, החזר כספים שנוכו שלא כדין, החזר הוצאות טלפון, וכן שכר בגין ימי העבודה שבהם נאמר לו להישאר בביתו.

הנתבעים טענו, מנגד, כי הנתבע כלל לא ניסה לגרום להתפטרותו של התובע. לטענתם, עבודתו של התובע התאפיינה ברשלנות, באי-דיוק, בחוסרים בכספי פדיון, במתן קבלות ללקוחות ללא רישום, בעירוב כספי הפדיון בכספים פרטיים של התובע ועוד. בעקבות זאת, קיבל מכתבי התראה רבים במהלך עבודתו. התובע לא שיפר את עבודתו והתברר גם שנהג להפקיר את החניון על-מנת לצאת לשירותים, מבלי להודיע על כך למנהלי העבודה, על-מנת שידאגו להחליפו ולשמור על המפתחות והרכבים שנמצאים בחניון. תנאי העבודה היו ידועים לתובע בטרם תחילת העסקתו.

לטענתם, למרות חומרת מעשיו, הוצע לו להמשיך בעבודתו במתכונת מצומצמת יותר או לעבור לעבוד בחניון אחר באותו היקף משרה, עם תנאי עבודה נוחים יותר. התובע בחר שלא לקבל את הצעות הנתבעים והתפטר ללא הודעה מוקדמת. משכך, טענו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

הנשיאה עליזה פוגל ביכרה את גרסת התובע וקבעה כי היא "מקבלת במלואה את גרסת התובע ודוחה את גרסת הנתבעים".

"ללא שירותים, חשמל, או מים זורמים"

השופטת פוגל הסתמכה על עדותו של התובע:

"תנאי העבודה בחניון היו תנאים קשים ובלתי ראויים, לא היו שירותים לעשיית צרכים ולא היו מים זורמים בברז, לא היה מקור חשמל והייתי מופקד שומר לבד יחידי על החניון בו היו בעלי הרכבים מחנים את מכוניותיהם וחלקם מפקידים גם את מפתחות הרכב. ירון הורה לי בדרישה לא הגיונית שגם לא הייתה מעשית כשאני צריך צרכים אתקשר בטלפון שלי לאחראי שיבוא להחליף אותי, ובפועל שהתקשרתי לאחראי אף פעם הוא לא היה פנוי לבוא להחליף אותי, או היה עונה לי תסתדר לבד 'אני לא יכול להגיע ואל תגיד לירון'. למרות זאת, כשהייתי נאלץ להתפנות לשירותים למספר דקות קצרות, הייתי נועל את דלת הביתן במפתח והייתי מבקש מאדם שהיה שכן צמוד לחניון, או מאחד הנהגים הקליינטים שהיו מנויים קבועים, שישגיח עד שאחזור משירותים שלא יכלתי להתאפק. וכשסבלתי בדרכי השתן או עברתי טיפול הדבר הפך לבלתי נסבל".

על יחסי העבודה שלו עם הנתבע העיד התובע:

"ירון התנהג התנהגות קשה ביותר עמי.. תעתע בי לאורך זמן רב, פיטר אותי והחזיר אותי לעבודה כמה פעמים בהודעה מהיום למחר, זלזל בי, קילל אותי על יד הקליינטים שחנו בחניון, שם אותי ללעג ועשה ממני צחוק כשהיה בא לביקורת והיה נוהג מדי פעם לזרוק עלי את הדוח היומי ומספר פעמים כפי שאפרט, אמר לי ללכת הביתה ולא לחזור לעבודה למחרת ושאשאיר בסוף היום את המפתח שנהגתי לקחת עימי בכל יום בסוף יום העבודה, תחת העמוד שסימן בחניון...

"כך מסר לי ירון את המכתבים המצ"ב (מסומן 5-8) ביד בו לא כתב כי הוא מפטר אותי אך בע"פ בכל פעם שמסר לי את המכתב, הוסיף ואמר לי לך הביתה ואל תחזור עד שיקרא לי, ולאחר מכן כעבור יום או יותר היו מתקשרים אלי ממשרדו שאתעלם מהמכתבים ואחזור לעבודה".

השומר נאלץ ללכת לשירותים, הממונה פיטר אותו

באחד הימים, כאשר ביקש השומר לגשת לשירותים, מנע ממנו הנתבע לעשות כן, והוא נאלץ בכל זאת לגשת לשירותים, ובזמן הזה נכנסה מכונית לחניון, והתובע לא יכול היה לרשום את המכונית. הממונה שוב שלח לו מכתב התראה, והתרה בו כי "אם ישוב על מעשים אלו - יועבר לחניון אחר". אחר הדברים הללו, הושבת התובע מאונס מעבודתו, ולאחר מכן הוא זומן למשרד ונאמר לו כי או שיעבור לחניון אחר, לכשיתפנה חניון כזה, או שיעבוד בחניון הנוכחי בהיקף של שלושה ימים בשבוע. לעניין זה ביכרה השופטת את גרסתו של התובע וזאת היות שגרסאותיהם של הנתבעים סתרו זו את זו, וציינה כי "כפי הנראה, היה זה נוהג מקובל לשלוח את התובע לביתו ולהחזירו". לדברי התובע, מסירת מכתב ההתראה לוותה בקללות והשפלות גסות כלפיו, וכי בכל מקרה, לקוח משלם רק בצאתו, כך שכניסת מכונית לחניון בלא רישום לא הסבה כל נזק לחניון.

שארית השכר תמורת "מכתב התפטרות"

לדברי התובע, לאחר שנאלץ לעזוב עקב הרעת תנאי עבודתו, נמסר לו כי כתנאי לקבלת שארית שכרו עליו להגיש מכתב התפטרות, אותו אולץ לכתוב בכדי לקבל את כספו. עם זאת, התובע לא נכנע עד הסוף לגחמת הנתבעים ובמכתב ההתפטרות תיאר את אשר היה:

"לבקשתכם ובהמשך ל-2 מכתבי הפסקת עבודה בחברתכם והרעת תנאי העבודה מ-5 ימי עבודה ל-3 ימי עבודה שהוצע לי, נאלץ אני להפסיק את עבודתי בחברתכם. אי לכך, אבקשכם לגמור את החשבון ולהעביר לי שיק ע"ס כל מה שמגיע לי".

השופטת עליזה פוגל מציינת כי עסקינן בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. היא מציינת כי גם ה"הצעה לעבוד בחניון אחר" הייתה הצעה בעלמא, בבחינת "כשיבוא אליהו".

"אין לצפות מעובד שיהא שבוי בגחמות מעבידו"

"מעבר לדרוש", ציינה השופטת פוגל, "מצאנו לציין כי מהעדויות שהובאו לפנינו עולה כי גם התקיימו בענייננו נסיבות בהן לא ניתן לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו. מגרסת התובע, שמצאנו לקבלה במלואה, עולה כי הנתבע נהג כדרך שבשגרה להפסיק את עבודתו של התובע ולהחזירו מיד לאחר מכן לעבודה. כמו-כן, הגדיל הנתבע לעשות וביום 2.2.06 הפסיק את עבודתו של התובע למשך שבוע ימים וביום 6.3.06 שוב הפסיק את עבודתו של התובע למספר ימים, עד למועד פגישתם בה הוצע לתובע לעבוד במתכונת שעות פחותה יותר. אין לצפות מעובד כי ימשיך בעבודתו כאשר חדשות לבקרים עבודתו מופסקת על-פי גחמותיו של מעבידו. לכך יש להוסיף שהנתבעים לא דאגו להסדיר דרך נאותה על-מנת שהתובע יוכל לצאת לשירותים".

השופטת פוגל ביכרה גם לעניין זה את גרסת התובע, שכן הנתבע העיד כי כל אימת ששומר נדרש ללכת לשירותים, הוא מחליף אותו, אך "אין זה הגיוני שהוא הולך ומחליף עשרים שומרים במשך יום עבודה אחד". על כן, קבעה השופטת פוגל, כי בנסיבות שבהן התפטר התובע עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, הוא פוטר, והשיתה על הנתבע פיצויי פיטורין על סך 11,764 שקל, וכן פיצוי בסך של 4,049 שקל בגין הימים אשר הושבת התובע מאונס מעבודתו. כן פסקה השופטת פוגל לטובת התובע סכומים נוספים בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לתובע לאורך כל השנים הללו. לעניין טענת הנתבעים כי אינם חייבים לשלם לתובע פנסיה כפי שנהוג לשלם לשומרים היות שהתובע לא היה שומר אלא "קופאי" ו"סדרן", הציעה השופטת לנתבעים ליטול קורה מבין עיניהם - מחד-גיסא, כאשר נטש התובע את החניון לצורך שימוש בשירותים, הם התרעמו עליו בגין כך ש"הפקיר" את החניון, מה שמעיד כי תפקידו הוא שמירה ולא "סדרנות", אולם בכדי לחסוך בתשלומי פנסיה לתובע הם טענו כי אינו שומר אלא "סדרן". ממה נפשם?