עו"ד חויב להשיב כספי מעילה בסך למעלה ממיליון דולר

בית המשפט המחוזי במחוז מרכז חייב (9.4.10) את עורך הדין יוסי נאמן להשיב ללקוחו לשעבר, חיים רבינוביץ, למעלה ממיליון דולר אשר לטענת התובע (רבינוביץ) נלקחו מחשבונו שלא כדין על-ידי עורך הדין נאמן.

לטענת התובע, הנתבע, עו"ד יוסי נאמן, הוצג לו כנציג של בנק גדול בשווייץ, והוא פתח, לפי המלצתו, חשבון בבנק זה. ברם, בחלוף חודשים הודיע הנתבע כי הוא עבר לשמש נציג של בנק שוויצרי אחר, והתובע פתח חשבון באותו בנק גם כן, תוך שהוא מקנה לנתבע, לפי המלצתו, ייפוי כוח בחשבון זה. לטענת התובע, כוונתו במתן ייפוי כוח לנתבע הייתה לאפשר לנתבע למשוך כספים מחשבון זה, ולהביאם במזומן לארץ, על-מנת לחסוך בהפרשי השער בשל המרה בישראל, שעמדו על למעלה משלושה אחוזים. התובע טוען כי התנה עם הנתבע מפורשות שלא יעשה פעולות בחשבון ללא אישורו.

במחצית 2003 התעורר חשדו של התובע כי הנתבע מעל באמונו, כאשר גילה כי במקום סכום של כמיליון דולר שאמור היה להיות בחשבון הבנק, נמצאו שם כ-8,000 דולר בלבד.

הצדדים מציגים גרסאות סותרות

הנתבע גרס מאידך-גיסא כי התובע הוא נוכל, אשר הגיש תביעות-סרק, ואשר עמד מאחורי תביעה שהגיש נגד הנתבע עורך-דין שעבד בעבר במשרדו. לגופו של עניין גרס הנתבע כי לא עשה שימוש לרעה בייפוי הכוח שהעניק לו התובע, וכי דפי החשבון נגרסו מחשש לנחת זרוען של רשויות המס. עוד גורס הנתבע כי התובע עמד בקשר אישי ישיר עם פקידי הבנק שהיו אחראים על חשבונו, ומסר הוראות שונות בכתב ובאמצעות הטלפון. עוד טען הנתבע כי חלק מן הכספים התקבלו כהלוואה מן התובע, וחלק אחר הם החזר הלוואה שהוא עצמו הלווה לתובע, החזר הוצאות ותשלומים ששילם הנתבע עבור התובע, וכן שכר טירחתו של הנתבע. לתמיכה בטענתו זו הציג הנתבע מסמכים חתומים לכאורה על-ידי התובע, ובהם הודאה בתשלומים שקיבל התובע מאת הנתבע. התובע הכחיש לכתחילה את חתימתו על המסמכים, ואחר-כך טען כי זויף חלק ניכר מתוכנם.

במקביל, בית המשפט מציין כי כנגד הנתבע מתנהל תיק פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם מתוארים מעשים דומים, וכן כי הוא הוכרז כפושט רגל.

"עילות תביעה בעלות אופי פלילי שהנטל להוכחתן כבד"

השופטת שטרמר מציינת כי היות שעילות התביעה נגד הנתבע הן מרמה וגניבה, "עילות תביעה בעלות אופי פלילי, המטילות דופי בשמו הטוב של הנתבע", הנטל להוכחתן כבד. מאידך-גיסא, בגרסת התובע הועלו סתירות - בראשית, הוא הכחיש את עצם חתימתו על המסמכים ורק לאחר מכן (כאשר עומת עם עדות גרפולוג) טען שחתם עליהם אולם לא על הנספחים, הוא הכחיש שידע על המתרחש בחשבון, אולם במהלך עדותו הוצגו מסמכים המלמדים כי הוא עמד בקשר ישיר עם הבנק, שלח לבנק דרישות להעברת כספים, ולכל הפחות ניתן לקבוע כי אילו רצה בכך יכול היה לקבל כל מידע לגבי החשבון: "עצם ההכחשה ושינוי הגרסה - שהתובע לא נתן להם הסבר מתקבל על הדעת - מעלים על התובע חשד כבד, ואינם מאפשרים לתת אמון בדבריו". השופטת שטרמר מוסיפה עוד כי התובע חדל מלהציג את כל המסמכים אשר נוגעים לחשבונו. "בהיותו בנקאי בעצמו ואיש עסקים, התנהלותו של התובע, כפי שהוא מציג אותה, אינה סבירה".

"מכמה מאות אלפים לכמה אלפים בודדים"

התובע מתאר כיצד גילה באחד הימים, כאשר ניסה לקבוע פגישה עם הנתבע, כי יתרת חשבונו התרוקנה מ"כמה מאות אלפי דולרים לכמה אלפים בודדים של דולרים", תוך שהנתבע מנסה 'למשוך את הזמן' ו'לדחות את הפגישה'. השופטת שטרמר מסיקה מתוך העדויות אשר נשמעו בפניה כי סביר להניח שהמסמכים אשר בהם "אישר" התובע העברת כספים לנתבע שונו בזמן מאוחר יותר, וזאת בין היתר עקב עדות לשימוש במדפסות שונות בזמנים שונים, כמו גם הלשון של המסמכים אשר דומה כי נכתבה 'טלאי על טלאי' ולא באופן רציף וקוהרנטי.

"מצב בלתי תקין לחלוטין"

השופטת שטרמר מדגישה כי הנתבע, כמי ששימש כעורך דינו של התובע, היה צריך להציג הסכם שכר טירחה כתוב וכן להפריד בין ההוצאות לבין שכר הטרחה, שכן "חוסר אפשרות של עורך הדין להראות מה נעשה על ידו בכספים בסדרי גודל של אלפי שקלים הוא מצב בלתי תקין לחלוטין והוא עומד בניגוד לדרישה לקיים חובת נאמנות ומסירות ללקוח ומהווה התנהגות שאינה הולמת עורך דין". את ניסיונותיו של הנתבע להכפיש את התובע, ולטעון כי במשך שנים בהיותו בנקאי בוינה עבד במזומן בלבד ולא החזיק את כספו בחשבון בנק, דחתה השופטת שטרמר מכל וכל:

"אין הנדון מלמד ראיה מן הסיבה הפשוטה שאין אנו עוסקים באדם פרטי שרשאי להתנהל כפי בחירתו בגבולות החוק, אלא בעורך דין שאמון על הסדר הנדרש במסמכים משפטיים, על הצורך במתן דין וחשבון, ובודאי על החובה לדווח על הכנסות. גם אם התובע התנהל אחרת, אין הדבר מחייב כמובן את בא כחו להתנהגות דומה".

"הסברים להלוואות ותשלומים שלא ניתן לקבלם"

השופטת שטרמר ממשיכה: "לא ההתנהלות כעורך דין בלבד עומדת בעוכריו של הנתבע, אלא גם הסבריו להלוואות ולתשלומים, שלא ניתן לקבלם". השופטת מתארת כיצד סיפק הנתבע הסברים לא הגיוניים לכספים שהתקבלו אצלו, כגון החזר הלוואה - כאשר לא היה בידו תיעוד לעצם ההלוואה, מעבר של כספים בחשבון שמקורו בחלפני כספים ש"אינם רוצים להיחשף", לרבות הסברים שנתנו בדיעבד ולא בזמן אמת הגם שגם בזמן אמת היה אמור התובע לדעת מה מתרחש בחשבונו: "אין צורך לומר כי נתונים מטרידים אלו בהתנהלות עורך דין אינם פועלים לכוון קבלת עמדתו".

הצדדים הכפישו אחד את השני והביאו עובדות לא רלוונטיות

באשר לטענת התובע כי נגד הנתבע מתרחש הליך מקביל ובו מיוחסים לו מעשים דומים, קבעה השופטת שטרמר: "לדעתי אין ללמוד מעשים דומים אלא מקום שאכן מדובר במעשים שהם דומים. לא כל מרמה דומה לאחרת, וגם אם נטל הנתבע את כספו של מר פלדמן כפי הנטען, השתלשלות העניינים שם שונה הייתה מזו שכאן. אומנם התאור מתאים גם הוא לתרמית ולזיוף, אף לגניבה, אך האופן שבו נעשו הדברים שונה. השוני החשוב והעקרי הוא שבעניננו התובע הוא איש עסקים, בנקאי לשעבר, שנהל בעצמו חשבונות בנק בחו"ל. על כן לא ניתן ללמוד מענינו של מר פלדמן למקרה זה, אף אין צורך בכך, לאור הקביעה הברורה בעקבות חוות הדעת". גם את ניסיונות הנתבע להכפיש את התובע, ולהציג מכתב חריף שכתב לאמו על אודותיו דוחה השופטת: "זו אומנם התנהגות נלוזה, לערב את האם שאינה צד לעניין, אך אין להתנהגות זו כל רלוונטיות לגופו של עניין".

התוצאה: עו"ד נאמן ישיב את הכספים ללקוח

בסופו של יום, מאחר שהנתבע הודה בקבלת הכספים מן התובע אך כשל בהסברים כיצד הועברו כספים אלו אליו, הוא חויב להשיב לתובע סכום של כ-1,117,865 דולרים, לפי שערו היציג של הדולר ביום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף חויב עורך הדין בתשלום אגרת משפט ושכר טירחה בסך 100,000 שקלים.