|
חזי שלח הלך לעולמו. עולם התיאטרון מרכין את ראשו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
איש העסקים והלוחם למען התרבות בישראל, חזי שלח, הלך לעולמו אמש (ג', 4.5.10) לאחר התמודדות ארוכה עם מחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו שני בנים, עופר ואמיר, והלווייתו תיערך היום בשעה 17:00 בבית העלמין בקריית שאול.
שלח נולד בישראל בשנת 1934 ובילה את מרבית חייו בין חדרי העסקים, במות התיאטרון ומופעי התרבות. מצה"ל השתחרר בדרגת אל"מ, ומיד לאחר מכן התחיל את לימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית. בשנות ה-70' החל שלח את הקריירה העסקית שלו, כאשר בשנת 1975 מונה לתפקיד מנכ"ל כלל סחר בע"מ. לאחר מכן המשיך לתפקיד המנהל הכללי של חברת אליהו חברה לביטוח וכן מנכ"ל נשר. בשנות ה-80' היה יושב-ראש מקורות וטבעול, וכן כיהן כדירקטור בחברות רבות, ביניהן מנפאואר, יפאורה, המשביר המרכזי והספרייה החדשה.
במקביל לפעילותו הענפה בעולם העסקי, לשלח תמיד הייתה פינה חמה בלב לאמנויות הבמה. בשנות ה-90' כיהן כיושב-ראש הנהלת התזמורת הפילהרמונית וכחבר הנהלת האופרה הישראלית החדשה. בנוסף, שלח שימש כחבר הנהלת התזמורת הקאמרית וכחבר דירקטוריון קרן תל אביב לספרות ואמנות. על התיאטרון הישראלי השפיע רבות באמצעות "ועדת שלח", אשר שינתה את תקצוב הממשלה וחלוקת ההקצאות. רבים מייחסים לו את פריחתם של התיאטראות בשנות ה-90', ושיטת התקצוב שהמליץ עליה נשארת בתוקפה עד היום.
בשנת 1993 הוציא שלח את ספרו "נפוליאון 1813", העוסק בשנה מכהונתו של המצביא הצרפתי נפוליאון בונפרטה. הספר מנסה להציג את שנת 1813 כשנת מפנה בהיסטוריה של העולם, כאשר שלח מאמין כי זו הייתה הפעם הראשונה שבה נערכה מלחמה טוטאלית ועולמית בין המעצמות הגדולות באירופה. שלח מתייחס לשנת 1813 כמלחמת העולם הראשונה, ומציג גישה היסטורית מעניינת המאתגרת את הקונבנציות בנות-זמננו.
בסיום ספרו עוסק שלח במורשת נפוליאון ובמנהיגים משפיעים אחרים, וכך בוחר שלח לסיים את ספרו: "אם נעצור כאן ונתבונן, ניווכח לדעת שאת האנושות הנהיגו רוב ימיה אישים בשר ודם, וכמוהם כמוה, והיא מתקדמת לה לאיטה - נסוגה נסיגות קלות והדמויות מתחלפות - ומשפרת קמעה-קמעה את מצבה הקיומי. אולי מוטב כך".