היום לפני 129 שנה, ב-1 ביולי 1881, מתקיימת שיחת הטלפון הבינלאומית הראשונה. השיחה מתבצעת בין ניו-ברונסוויק שבקנדה לבין מיין, ארצות הברית.
מכשיר הטלפון
הטלפון קיבל את שמו מיוונית ופירושו - טלה=רחוק ופון=קול. הוא אמצעי תקשורת המאפשר העברת קול דו-כיוונית למרחקים בעזרת כבלים מוליכים ובאמצעות התקנים אלחוטיים שונים.
את הטלפון המציא אלכסנדר גרהם בל בשנת 1876. היו טוענים רבים למקוריות ההמצאה, והתנהלו על כך כ-600 משפטים, עד שמשרד הפטנטים האמריקני הכריע לטובתו של בל (כיום נהוג לראות באנטוניו מאוצ'י כממציאו של הטלפון, בנוסף, אבטיפוס ראשון של המכשיר נבנה על-ידי פיליפ רייס).
מה שסייע לבל בתכנון מכשיר הטלפון היה ניסיונו כמורה לחירשים. בהכירו את מבנה אוזן האדם, הוא בנה את אפרכסת המכשיר בהתאם. בדגמים הראשונים שתכנן לא הייתה חוגה וכש'צד אחד' היה רוצה להתקשר, היה מרים את השפופרת מעל העריסה ואז נסגר מעגל חשמלי, ונוצר קשר עם מרכזנית, אשר קישרה אותו עם בעל מכשיר אחר לפי בקשתו.
מדברים גם בישראל
בשנת 1920, עם התבססות השלטון המנדטורי בארץ, הוחלט על הקמת מינסטריון דואר, טלפון וטלגרף. בשנת 1921 נחנך הקשר הטלפוני בין ירושלים, יפו וחיפה והוכרז על שירות טלפון ציבורי. דמי התקנת טלפון באותן שנים עלו על ההכנסה החודשית הממוצעת, ורק כ-100 קווים שירתו את האוכלוסיה.
עם הקמת המדינה, בשנת 1948, הוקם "משרד התחבורה, הדואר, טלגרף ורדיו". בתחילת שנות החמישים היו בארץ 36 מרכזות טלפון (מהן 15 אוטומטיות), הותקנה רשת קווי טלפון עיליים, וביישובים הגדולים הוצבו טלפונים ציבוריים.
הטלפון הישראלי הראשון (A-6) יוצר על-ידי חברת טלרד בשנות החמישים. בשנת 1968 הונח כבל תת-ימי בין ישראל למרסיי, ונחנכה בתל אביב מרכזת הטלפון הבינלאומית הראשונה.
בשנת 1972 הוקמה תחנת הלוויינים בעמק האלה. בשנות ה-80' נכנסה ישראל לעידן התקשורת הספרתית (דיגיטלית). כיום מותקנות בארץ כמאתיים מרכזות ציבוריות ספרתיות, וכל המיתוג הציבורי בארץ הוא מיתוג ספרתי.
הקמת חברת "בזק" בשנת 1984 כחברה ממשלתית האחראית על שירותי התקשורת בישראל, האיצה את התפתחות תשתית רשת הטלפונים ואת קצב אספקת השירותים ללקוח. כיום אין כמעט מחסור בקווים, ובבתים רבים ניתן למצוא יותר מקו טלפון אחד.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
