סיקור צעדת שליט: יותר קלישאות מאמת

1. אז זה העניין, בעצם: אין כל דרך לכתוב על צעדת שליט ולהישאר בחיים. פרשת החייל החטוף (השבוי, אולי?) גלעד שליט היא כיום הטאבו הישראלי הרשמי. צריך רק לעמוד מהצד ביראה ולהודות שאין שום דבר חכם לומר בנדון, להוציא את הדבר היחיד שמותר לומר בנדון: ישוחרר גלעד שליט לאלתר. אז הנה: ישוחרר נא גלעד שליט לאלתר!

2. ומכל מקום, חמור כיום במיוחד מצבם של העיתונאים בטלוויזיה. לא זה בלבד שהם נדרשים לסקר את פרשת צעדת החייל השבוי (ואולי, בעצם, חטוף?) ברחבי ישראל, תוך שמירה על ארשת רצינית, ממלכתית, אמפטית, משתתפת, מכילה, מבינה, נרגשת, אמהית וכאובה במידה, אלא שהם צריכים לעשות זאת על-רקע תמונות מייבשות במיוחד - פריימים מונוטוניים של ערב רב של ישראלים, לבושים כולם באותה טי-שירט לבנה וכובע בד זול, צועדים אל עבר (לאן, בעצם, הם צועדים, תזכירו לי?). מבחינה טלוויזיונית מדובר בשממה גדולה. אולם מבחינה חדשותית וציבורית - מדובר בהכרח. מה עושים? נאחזים בקלישאות - "הציבור מרעיף אהבה גדולה מאוד על משפחת שליט", "כולם כאחד מאוחדים כאן ברצון לשחרור החייל". האם יש "כתב שטח" של איזו מהדורת חדשות או אקטואליה ישראלית שלא השתמש באחד מצימודי הלשון הבנאליים האלה, כדי לתאר את מה שאין לתאר אלא במילים - "שמע, אין מה לתאר. לא קורה כלום במצעד הזה"?

3. ואז, לרגע אחד, באופן בלתי-מתוכנן - קורה הבלתי-מתוכנן: צלם של הערוץ הראשון - שעומד על גשר ההלכה - עושה תקריב מהיר והחלטי אל דבוקת הצועדים. והנה שם, עטויים במדי הלאום החדשים - חולצת טי-שירט לבנה עם הכיתוב "גלעד עדיין חי", וכובע בד לבן וזול לראשיהם - גבר ואישה מוכרים. תחילה, מתקשה העין לזהות את פניהם. אחרי הכל, אימתי נראו שני יהודים טובים אלה חבושים בכובע לבן, מטופש במקצת? נדמה שמעולם לא. והנה, לפתע, מזהה העין: והרי מדובר באביבה ונועם שליט! מחסיר הצופה פעימה בלבו. ומה הם עושים שם? נועם מוציא מתוך שקית ניילון אשכול ענבים ירוק ומעביר חופן ממנו לאביבה - אישתו, אם ילדיו, שותפתו לגורל, אחותו למסע. וברגע האנושי ומכמיר הלב הזה, בו שני האנשים צרובי הגורל הופכים מאובייקטים לאומיים, מדמויות הירואיות, מגיבורים טראגיים, לבעל ואישה שמאכילים זה את זה בענבים קרים, ביום קיץ חם ולח באמצע תל אביב, מבין הצופה את התמונה כולה. ואין עוד צורך בסיסמאות פוליטיות, ואולי אין עוד צורך גם במסע המפרך הזה בכלל. כי ברגע ההוא, בו הושיט נועם שליט את חופן הענבים לאביבה, לא היה אדם אחד בישראל שלא רצה ששני אלה יתאחדו עם בנם. יהא המחיר אשר יהא.

4. ולכן, ומכל הלב: ישוחרר נא גלעד שליט, לאלתר!