ועדת חוקה חוק ומשפט החלה (יום א', 1.6.03) את הדיון הראשון שנסב סביב חוקה בהסכמה רחבה, שלפיה יתקיים משאל עם לאישור חוקה וחוקי יסוד, שיהוו תשתית לחוקה. הדיון הראשון הוא מתוך 25 דיונים שעתידים להיות כל שבועיים בכנסת, במסגרת הדיונים לכינון חוקה בישראל.
בוועדה היתה נוכחות מלאה של כל 11 חברי הוועדה, שהביעו רצון להשתתף בתהליך כינון החוקה. המכון לדמוקרטיה חילק לנוכחים את החוברת שעוסקת בחוקי היסוד כתשתית לחוקה, ולדבריו הוא מייסד את הארגון מחדש של חוקי היסוד בדרך למסמך חוקתי כולל.
יו"ר ועדת החוקה, ח"כ מיכאל איתן, פתח את הישיבה ואמר כי הכוונה היא לאגד בתוך מסמך אחד, את כל העקרונות שעליהם תושתת החוקה, ושלאחריה תובא לאישור הוועדה, הכנסת, ואחר כך אם יידרש לאישור העם. בכך חושף בעצם ח"כ מיכאל איתן, יו"ר הוועדה, את עמדתו ביחס לניהול הדיונים סביב כינון חוקה לישראל.
בישיבה הקודמת לפני שבועיים הצהיר ח"כ אברהם רביץ, כי לדעתו הדיונים הראשונים צריכים להיות סביב העמדה על אופייה של מדינת ישראל. אולם דיון קשה זה נדחק לשוליים, והחלו לדון דווקא בחוקי היסוד כבסיס לכינון חוקה.
המכון לדמוקרטיה שדן שנים רבות בנושא, ומקיים הרצאות, כינוסים ומוציא לאור ספרים, הינו בין הגופים היחידים במדינה שעוקבים ודנים בקביעות בחוקה למדינת ישראל. כמו כן, בישיבה נכח גם פרופ' שמעון שטרית מהאוניברסיטה העברית, וכיום גם ממלא-מקום ראש העיריה בירושלים. שטרית הציע לחברי הוועדה שלא לכלול את מה שהמחוקק לא נתכוון לו מלכתכילה. לגישתו, מדובר ביצירת סינתזה בין שני חוקי יסוד: הראשון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; והשני, חוק יסוד: חופש העיסוק.
שטרית יצר חיבור בין שני החוקים, ובכך החיל על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו את עיקרון שריון החוק, שרק ברוב של 80 חברי כנסת ניתן לשנותו, מה שלא קיים היום. בעקבות אמירתו של פרופ' שטרית החל ויכוח עקרוני עם פרופ' מרדכי קרמניצר, שערך וכתב את חוברת ההסבר עבור המכון לדמוקרטיה.
בהמשך הדיון אמרו חברי הוועדה, כי הכוונה היא למנוע בזבוז זמן, ובכך לעודד מהלך אינטלקטואלי עקר. הכוונה היא להכין נייר עבודה, שלפיו יהיה ניתן לקדם במהירות את כינון חוקה לישראל.
מדיניות המכון לדמוקרטיה היא, כפי הנראה, לתת את הטון לדרך בה יתנהלו הדיונים בוועדת החוקה, כיוון שאם לשפוט על-פי דברי המובא, הם מתכוונים להצביע על הליקויים הקיימים בחוקי היסוד ועל פיהם להשתית את החוקה. "אנו סבורים כי הבשילה השעה שדיבר עליה פרופ' זמיר, והגיעה העת לכנס את חוקי היסוד למסד חוקתי אחד. כדי לעשות זאת, צריך לארגן את חוקי היסוד מחד, ולהתאימם לדרישותיו של מסמך חוקתי". עיקר הבעיה, לטענת המחברים, היא בזכויות אדם שמעוגנים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (כפי שפורט לעיל). עיקר הסתמכותם היא על פס"ד המזרחי, שם הגדיר נשיא בית המשפט העליון את המבחנים למעמדם הנורמטיבי של חוקי יסוד ומעמד העל על פני חוקים רגילים.
עמדת מחברי החוברת בעניין שריון חוקי יסוד, הוא להשאיר את המצב בעינו, שלפיו חוק יסוד ישוריין בשריון מינימלי של 61 חברי כנסת לפחות לשם הגברת יציבותם.
בעמוד 136 בחוברת נכתב בהתייחס לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, כי:
"אין אנו רואים פסול בקביעת עיר הבירה של המדינה ברמה החוקתית", ומציינים כי אין הוראה כזאת בחוקות גרמניה צרפת וארצות הברית. בהמשך נכתב, כי המלצתם להוציא חלקים מתוך החוק ולהפכם לחוק רגיל, והכוונה היא לסעיף 4 בדבר פיתוח ירושלים: פיתוח ושיגשוגה של ירושלים, לרבות מענק שנתי, עדיפויות מיוחדות.
ההסבר לכך הוא: "נראה כי מדובר בהסדר פרטיקולרי ופרטני מכדי שיופיע ברמה החוקתית"; ובהמשך כי חשיבות ירושלים היא כסמל ו"מספיק לשם מתן העדפה תקציבית ואין צורך בהוראה חוקתית". המלצת המכון לדמוקרטיה אינה מחייבת את חברי הוועדה, אך היא בגדר בסיס שעל פיו עורכים ומקיימים את כל הדיונים.
