המרוויחים הגדולים מהפרטת קיבוצים - מנהלים ומשפחותיהם

לפערים המשפחתיים יש משמעות שאין להמעיט בה לגבי משמעות השינוי שעברה החברה הקיבוצית, בעת שוויתרה על השוויוניות.

ההפרטה, כך עולה מתוצאות המחקר, יצרה פערים גדולים ביכולתם של ההורים לתמוך בילדיהם שמחוץ לקיבוץ, אחת הנקודות הרגישות ביותר במרקם החברתי בקיבוץ. קבוצת המנהלים הבכירים לא תתקשה לגייס מקורות לסייע לילדיהם לרכישת דיור או לביסוס כלכלי, בעוד שקבוצת החברים מהשורה תתקשה בכך מאוד.

פרופ' לווייתן, חבר קיבוץ עין המפרץ שהופרט לפני זמן לא רב, מציג במחקרו כמה שאלות עיוניות ומעשיות, שבוודאי יהוו בסיס למחקרים נוספים, כמו "האם השתנתה תפישת עולמם של המנהלים/המנהיגים בקיבוצים בתוך תקופה כה קצרה? האם השתנו ערכיהם, כיצד קרה הדבר ומדוע כשמדע הפסיכולוגיה מלמד אותנו שערכים הם רכיב יציב מאוד באישיותו של כל אדם, אולי מעולם לא הייתה לאותם מנהלים בכירים בקיבוצים תפישת עולם שוויונית וסולידריות חברתית?".

מהמחקר ברור שהתמיכה בהפרטה עולה ככל שהחבר בכיר יותר במדרג הניהול והתמורות החומריות שהוא זוכה להן גבוהות יותר. האם המנהלים האלה גם השפיעו על ההחלטה לבצע את ההפרטה?

לווייתן: "הסוגיה הזאת לא נבדקה במחקר, אך ברור שלפי תוצאות ההפרטה יש מתאם בין שיעור התמיכה בכל אחת מהקבוצות לתמורה שהיא זכתה לה. אלא שמהנתונים שבידי איני יכול לומר איפה היו אותם מנהלים בתקופת הדיונים בקיבוצים שהביאו להפרטה.

"חשוב לציין כי ברוב הקיבוצים ?צוות השינוי' שעסק בעניין ההפרטה לא בא מקרב חברי ההנהגה הכלכלית והחברתית המקומית. ואולם מהמחקר ברור, וחברי הקיבוץ יגידו זאת גם ללא מחקר, כי מקרב חברי הקבוצה המכונה מנהלים ומנהיגים הייתה תמיכה גורפת בהפרטה, אף שבאופן פורמלי בדרך כלל נבחר אד הוק צוות מיוחד לעסוק בכך, שלא בא מההנהגה הפורמלית. אני יכול להצביע על מקרים, שחברים שהיה להם מה להרוויח מההפרטה, ניסו להשפיע ולשכנע חברים אחרים שכיהנו בתפקידי ניהול לתמוך במהלך, ?כי גם לכם', הם אמרו להם, ?יהיה מכך רווח אישי גדול'. האם קבוצת המנהלים ידעה כי יהיה לה רווח אישי מהמהלך? בוודאי שידעה.

"הנקודה היא מה הייתה המוטיווציה של המנהלים להעביר את השינוי", אומר לווייתן. "מהעיתונות הקיבוצית אפשר ללמוד מה נאמר בדיונים בקיבוצים לפני ההחלטה. מהדיונים אתה לומד כי היתה, כביכול, מוטיווציה אידיאולוגית להמרת השיטה השוויונית בשיטה אחרת. זאת, משום הטענה שיש כאלה שהם טרמפיסטים על הכלל ומנצלים את העובדה שבקיבוץ אתה לא מקבל תגמול אישי לפי תרומתך הכלכלית והניהולית. אז כדי שלכולם תהיה מוטיווציה, טענו תומכי ההפרטה, צריך לשנות את השיטה כך שכולם יתרמו כמיטב יכולתם. מהמציאות כפי שעולה מהמחקר זה ומאחרים, עולה כי המנהלים בקיבוצים המופרטים חשבו שמגיע להם שחלק גדול יותר מהתרומה שהם מייצרים יישאר בכיסם.

"מעניין שגם בקיבוצים שלא הופרטו ההנהגה טענה שהתמורה שלה זוכים חבריה בגין תרומה לכלל אינה מייצגת את השקעתם", טוען לווייתן. "זה לא שההנהגה בקיבוצים השיתופיים לא יודעת שחבריה תורמים יותר מהממוצע, ההבדל הוא שרוב המנהלים בקיבוצים השיתופיים שלמים עם חיי הקיבוץ. הם לא באו לחיות בקיבוץ כדי להרוויח יותר מאחרים. תפישת העולם האידיאולוגית של שתי ההנהגות שונה. זה מכוון אותנו למסקנה שהאידיאולוגיה היא שמוליכה אותנו לקדם שיטה כלכלית-ארגונית כזו או אחרת".

בישראל כ-270 קיבוצים, מתוכם כ-185 מופרטים בדרגות הפרטה שונות ו-85 הם עדיין קיבוצים שיתופיים.

החומר למחקר נאסף על-ידי החוקרים במשך כמה שנים, והוא כולל שאלונים אנונימיים שעליהם השיבו 700 חברים מ-32 קיבוצים, 20 מהם מופרטים ושהונהג בהם שכר דיפרנציאלי.

המשיבים חולקו לחמש קבוצות לפי רמתם במדרג התעסוקתי-ניהולי של הקיבוץ, והתשובות שסיפקו מעלות כי בכל הקבוצות, החל מהחבר הפשוט המוגדר במחקר "עובד מהשורה" ועד לעובד המוגדר "מנהל בכיר", הייתה תמיכה בהפרטה. אלא שרמת התמיכה הייתה שונה בקבוצות השונות. תמיכת ה"עובדים מהשורה" הייתה הנמוכה ביותר והיא עלתה בצורה מובהקת ככל שהנשאלים עלו בסולם "הבכירות" במדרג התעסוקה הקיבוצי. בקבוצת ה"מנהלים הבכירים" התמיכה הייתה הגבוהה ביותר.

השוואה נוספת בין הקבוצות עסקה ברווח החומרי שגזרה לעצמה כל קבוצה מההפרטה. המחקר מדגיש כי ברוב הקבוצות טענו הנבדקים כי חל שיפור ברמת חייהם כתוצאה מההפרטה, אך באופן עקבי השיפור עלה בשיעור חד מקבוצה לקבוצה החל מקבוצת העובדים מהשורה עד לקבוצת המנהלים הבכירים. המחקר קבע סולם השוואתי מ-1 עד 5 לרמת החיים שעליה דיווחו הנבדקים, שלפיו עד רמה 3 חלה ירידה ברמת החיים, ומרמה 3 ומעלה חלה עלייה.

לפי מדד זה מצא המחקר כי רמת החיים של קבוצת ה"חברים מהשורה" עלתה בעקבות ההפרטה בשיעור מועט - 3.48 (כאשר הציון 3 מציין את המצב שלפני ההפרטה), בעוד שאצל קבוצת המנהלים הבכירים העלייה הייתה חדה והגיעה ל-4.13 נקודות.

קריטריון נוסף שנמדד היה תוספת ההכנסה הפנויה שנותרה לחברים בעקבות ההפרטה. בקריטריון זה בלט עוד יותר הפער בין קבוצת החברים מהשורה לבין קבוצת המנהלים הבכירים. המחקר מצא כי בקבוצת העובדים מהשורה אף חלה ירידה קלה בהכנסה הפנויה - 2.95 (כאשר הציון 3 משקף את המצב לפני ההפרטה) בעוד שבקבוצת המנהלים הבכירים חלה עלייה חדה בהכנסה הפנויה, עד לכדי ציון של 4.32.

הממצא החשוב ביותר במחקר הוא השפעת ההפרטה על המצב הכלכלי של כלל בני המשפחה בכל אחת מהקבוצות. נמצא כי משפחתו של "המנהל הבכיר" גזרה את התועלת הרבה ביותר מהשינוי. בעוד שקבוצת החברים מהשורה דיווחה על ציון של 3.41 נקודות במדרג השיפור, קבוצת ה"מנהלים הבכירים" דיווחה על ציון של 4.26 נקודות.