אחרי עינוי דין שנמשך כשמונה שנים, מאז פרסם כתב מעריב קלמן ליבסקינד את העלילה המינית על הרב שלמה אבינר, מראשי רבני הציונות הדתית, קבע בית הדין הרבני העליון כי הרב אבינר, המשמש כראש ישיבת עטרת ירושלים ורב הישוב בית אל, צח כשלג.

בכתבה שפורסמה במוסף "סופשבוע" הובאה עדותה של מתלוננת שטענה כי הרב הטריד אותה מינית ונטען כי גם אחרות הוטרדו. היועץ המשפטי לממשלה דאז סגר את התיק מחוסר אשמה.

מאחורי התביעה בעניין ההטרדות עומד עידוא אלבה, מראשי המתנגדים לרב אבינר וממגישי תביעה נוספת נגדו בעניין נידה.

כבר לפני שלוש שנים פסק בית הדין הרבני האזורי בירושלים, שקבע כי מדובר בעלילה. ופסק וכי "התביעה קנטרנית" וכלשון פסק הדין: "הגענו למסקנה ברורה שאין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת. השתכנענו שמדובר בתביעת סרק. בנידון דידן ההר לא הוליד אפילו עכבר". בית הדין אף חייב את התובעים לפרסם התנצלות, אך התובעים בחרו לערער.

בערב יום הכיפורים דחה בית הדין הרבני את הערעור. בפסק הדין, שחשף הכתב יהודה שלזינגר ("ישראל היום") , תקף בית הדין הגדול בחריפות את המתלוננת ואף תבע לפרסם התנצלות מהרב ולשלם לו את הפיצוי הכספי.

בפסק הדין נכתב בין היתר:

• "...היא (המתלוננת המערערת) העלתה והשמיצה את הרב המשיב (אבינר) בכתבה בעיתונות. כל דבריה ותיאור המעשים שייחסה למשיב, שיש לראותם כמעשה עבירה ופגיעה בצניעותה, נבעו משנאה עמוקה. על כן, כפי שקבע הרמב"ם, אין לקבל את דבריה וטענותיהם, שבאים על-רקע של שנאה עמוקה, כאמינים ונכונים.
  
  "בבואנו לדון בין גרסתה של המערערת לכל אותם דיבורים ומעשים להסברו של המשיב, יש לדחותה מכל וכל ולראותם כדברי השמצה זדוניים, וצדק בית הדין האזורי שחייב את המערערים לפרסם התנצלות והבעת צער על הפגיעה בשמו ובכבודו של הרב. ובנוסף על כך, לבקש סליחתו ומחילתו של הרב על כל הצער, הנזק ועגמת הנפש".

הרכב בית הדין הרבני הגדול, בראשות הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, דחה את ההאשמות נגד הרב אבינר. ההרכב תמך בהסבר שסיפק הרב והסביר כי דברי המתלוננת נאמרו מתוך שנאה לרב והם אינם אמינים.

הדיינים תמכו בגרסתו של הרב אבינר, שהסביר כי אמר למתלוננת ש"בעיני בעלה היא נסיכה, מלכה ובעלת גוף יפה" כדי לעודד אותה שלא תיפול ברוחה.

המתלוננת טענה כי הרב נגע בה כאשר ישבו על ספסל ברחבת הכותל והושיט יד ליטול חפץ ברכב, דבר שלטענתה "היה במגמה ליצור מגע איסורי", אך בית הדין קבע כי "מדובר בנגיעה שהיא טעות תמימה בדרך ליטול חפץ מסוים".