מאות אנשי-רוח ומפורסמים: לא נהיה אזרחים

בעצרת מחאה נגד "חוק הנאמנות" של הממשלה, מול הבית בתל אביב בו הקריא בן-גוריון את הכרזת העצמאות ב-1948, נחתמה אמש (יום א', 10.10.10) "הכרזת העצמאות מפשיזם".

"אנו אזרחיה של מדינת ישראל כפי שנחזתה במגילת העצמאות, מדינה שוחרת שלום המבוססת על עקרונות השוויון והחופש האזרחי. לא נהיה אזרחיה של מדינה המתחזה לישראל ואשר מפסיקה להיות דמוקרטית והופכת למדינה פשיסטית". כך הצהירו עשרות אנשי רוח, אישי ציבור, חתני וכלות פרס ישראל ציבור מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אשר התכנסו לעצרת מחאה נגד "חוק הנאמנות" שאושר בממשלה. עצרת המחאה התקיימה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

למרגלות פסלו של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב, קראה השחקנית חנה מרון מתוך הצהרת העצמאות: "מדינת ישראל תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

מרון ציינה כי לאחר 62 שנה, שונה מאוד דמותה של המדינה במציאות מזו שנחזתה בהכרזת העצמאות.

בין השותפים ליוזמה היו שולמית אלוני, אורי אבנרי, מיכה אולמן, ירון אזרחי, אלכס אנסקי, שרי אנסקי, מנחם ברינקר, גליה גולן, חיים גורי, סנאית גיסיס, רות הכהן, דוד טרטקובר, רן כהן, אליה ליבוביץ, אלכס ליבק, סמי מיכאל, מירב מיכאלי, גבי סלומון, יהושע קנז, יורם קניוק, דני קרוון, ספי רכלבסקי, חווה אלברשטיין, רונית מטלון ואחרים.

הנוסח המלא של "הכרזת העצמאות מפשיזם":

• מדינה הפולשת בכפייה לתחום המקודש של מצפונו של היחיד האזרח ומענישה אותו, אם דעותיו ואמונותיו אינן דעת השלטון ואינן תואמות את "אופי" המדינה, מפסיקה להיות מדינה דמוקרטית והופכת למדינה פשיסטית.
  
  מאחורי מדרגות אלה הוכרזה מדינת ישראל. המדינה שהולכת ומחליפה את ישראל - תוך שהיא ממלאת את הארץ בשלל חקיקה גזענית, המובלת בידי הכנסת והממשלה - מוציאה את עצמה ממשפחת העמים הדמוקרטיים.
  
  לפיכך אנו, אזרחי ישראל של הכרזת העצמאות, שהתכנסנו כאן, מכריזים בזאת שלא נהיה אזרחיה של המדינה המתחזה לישראל ואשר מפרה את מחויבויותיה הבסיסיות לעקרונות השוויון, החופש האזרחי והשאיפה הכנה לשלום - עליהם קמה מדינת ישראל.
  
  פרופ' גבי סלומון אמר כי "הרעיון של יודנריין הוא לא חדש, סליחה אראבריין. הרעיון של לבנסראום לא חדש. יגידו לי: 'איך אתה משווה אותנו לנאצים', אני לא משווה למחנות ההשמדה חלילה, אני מדבר על שנת 1935. עדיין לא היו מחנות אבל חוקי גזענות היו. ואנחנו הולכים, לא עקב בצד אגודל, אלא בקפיצות נחשוניות בעקבות בדיוק חוקים כאלה. הממשלה מצהירה באופן ברור על אי-יכולתנו להיות מדינה דמוקרטית לכל".
  
  הפסל דני קרוון אמר כי "אני מרגיש אשם שהאמנתי בספר הספרים, בתנ"ך, שם כתוב 'אבן מקיר תבעט'. הקמתי קיר של אבנים בכנסת אבל הן לא זועקות; הן היו צריכות לזעוק מזמן. אני היום מתבייש בקיר הזה שעשיתי, שעומד מול האנשים האלה שמצביעים הצבעות כאלה ונואמים נאומים כאלה. זו חרפה בשבילי כאמן שעבודה שלי משמשת רקע להצבעה הזאת".