הגבלה חקיקתית של כמות המלח שחברות המזון מוסיפות למוצרים שלהם יכולה להוריד את הסיכון לפתח מחלות לב בכמעט חמישית. כך קובע מחקר חדשני שנעשה על-ידי מדענים מאוסטרליה.

לדברי החוקרים, לחץ דם גבוה הוא הגורם העיקרי למוות ממחלות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם), ותזונה עשירה במלח כבר נמצאה קשורה בעבר ללחץ דם גבוה ולעלייה בסיכון לשבץ ולאירועים קרדיווסקולרים.

מלח הוא מרכיב זול עבור יצרני המזון ואינו חיוני ברמות גבוהות כל-כך. בנוסף, אין ראיות לכך שהורדה קטנה והדרגתית בכמות המלח עלולה להזיק.

ההגבלות אותן דורשים החוקרים יעילות לדבריהם פי עשרים בהורדת שכיחות מחלות הלב בהשוואה לאמצעים אחרים כמו ייעוץ תזונתי, והורדת כמות המלח - שידוע כי הוא מעלה את לחץ הדם וכך גורם להתפתחות הפרעות לב - יכולה למנוע כחמישית ממקרי המוות מהמחלות.

המחקר בוצע על-ידי חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד, שניתחו את היתרונות הבריאותיים ואת היעילות מול עלות של חלק מהאסטרטגיות שמטרתן הורדת תכולת המלח התזונתית. הם חקרו וניתחו תוכנית אוסטרלית שנקראת "טיק" ('Tick'), המאפשרת שימוש של סמליל שמאושר על-ידי יצרני המזון ומטרתה להעלות את נפח המכירות בתמורה להורדה בהתנדבות של תכולת המלח.

ההשפעה הכוללת שנבעה מצמצום כמות המלח בעקבות ייעוץ מקצועי בקרב אנשים בסיכון גבוה למחלות לב נלקחה בחשבון. גורמים כמו תכולת המלח במוצרים כמו לחם, משקל המוצר הנמכר, הצריכה הממוצעת פר ראש של מוצרים אלו, עלויות הכנת החוק ואכיפתו, וסקירה מערכתית של הראיות להשפעות שיש לייעוץ תזונתי של אנשי מקצוע גם הם תועדו.

בסופו של התהליך, אסטרטגיות שונות דורגו על בסיס ההשפעה שלהן על שנים של בריאות טובה לאורך כל החיים. במידה שההגבלות המומלצות של מקסימום 6 גרם מלח ביום היו נאכפות, היה ניתן להשיג 61,000 שנות חיים בבריאות טובה.

הגבלות תעשייתיות התנדבותיות יכולות להוריד את שכיחות הפרעות הלב ב-1%, בעוד שהגבלות חקיקתיות על השימוש במלח יכולות להוריד את הסיכון ב-18%, הראה המחקר. לדברי החוקרים, למרות שליצרני המזון יש אחריות להרוויח כסף עבור בעלי המניות שלהם, הם גם אחראים על החברה עצמה. במידה שאחריות התאגיד נכשלת, הרי שיש הצדקה אתית לכך שהממשלות יקחו אחריות ויקבעו חוקים בנושא.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת 'Heart'.