בית משפט השלום בתל אביב קובע, כי בנק המקבל הוראה טלפונית מלקוח ואינו שומר תיעוד לגביה, אינו פועל לפי נוהל בנקאי תקין. בשל כך, חויב בנק מזרחי-טפחות לפצות לקוח ב-100 אלף שקל בשל נזקים שנגרמו לו, עקב רכישת מט"ח עליה לא הורה.
מוטי ברי, לשעבר מנכ"ל חברת סקיוטק, הפקיד בסניף כיכר המדינה של הבנק 23.5 מיליון שקל בספטמבר 2007, והודיע שבכוונתו להמיר סכום זה למט"ח במספר מנות. לדבריו, ב-24.12.2007 שוחח עם צופית רווח, נציגת הבנקאות הפרטית, וקיבל ממנה מידע על שערי הדולר והאירו. ב-31.12, טען, הורה למיכל טוינה לרכוש עבורו 500 אלף דולר ו-250 אלף אירו.
לדברי ברי, רק בעת פגישה עם יועץ ההשקעות שלו, ב-10.1.08, הסתבר לו שרווח רכשה עבורו מיליון דולר ו-500 אלף אירו ב-27.12, וזאת מבלי שהורה כלל על רכישות אלו. לדבריו, נגרמו לו הפסדים של 210-157 אלף שקל בשל הפרשי מטבע.
מזרחי-טפחות טען, כי ברי נתן את הוראות הרכישה בשיחתו הטלפונית עם רווח ב-24.12. לדברי הבנק, ההוראה לא בוצעה ביום שבו ניתנה בשל חופשת חג המולד, אלא רק ביום הראשון שלאחר חופשה זו.
השופטת איילה גזית קבעה, כי גירסתו של ברי אמינה ונתמכת בעדותו של מנהל עסקיו, בעוד זו של רווח רצופת תמיהות וסתירות, אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת.
כאשר נשאלה רווח האם תיעדה את הוראתו של ברי, השיבה: "אין לי את הטופס. כתבתי על פתק את ההוראה. ברגע שידעתי שאני לא יכולה לבצע את העסקה, השארתי את זה אצלי. ביום 27.12 כשהגעתי לעבודה חדר העסקות ביצע". וכאשר נשאלה האם הטופס מצוי ברשותה, ענתה: "זה טופס שלי, אני זרקתי אותו. יש את העסקה בפועל שעליה רושמים את ההוראה הטלפונית".
בהקשר זה קבעה גזית: "אינני מקבלת את טענת הנתבע, שבמקרה דנן, קבלתה של הוראה טלפונית ותוכנה לא תועד כלל על הכתב, או בכל דרך מקובלת אחרת, והאסמכתא היחידה לקבלתה יהיה ביצוע הפעולה דה-פקטו, אשר אמור להעיד, בדיעבד, על קיומה ותוכנה. שגרת עבודה בסניף בנק בו הוראה טלפונית נרשמת ונזרקת, איננה יכולה להיחשב כעונה על תנאי ניהול בנקאי תקין, על-פי הוראות הדין החלות בעניין.
"...התנהלות הנתבע באופן שכזה, חותרת תחת אחת מתכליות היסוד של החובה החקוקה לתיעוד הוראות טלפוניות בתאגיד בנקאי, והיא היכולת להשוות בין ההוראה עצמה, לבין אשר בוצע, אם בוצע, בכל פרט ופרט".
גזית חייבה את מזרחי-טפחות לשלם לברי 100 אלף שקל ועוד 30 אלף שקל כשכר טירחת עורך דין.
