אי השוויון בכל תחומי החברה בישראל - הולך ומתגבר. בשנת 2009, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של שמונה מתוך עשרת העשירונים ירדה, אך הכנסתם של ארבעת העשירונים הנמוכים ירדה יותר מזו של שני העשירונים הגבוהים. כך עולה (יום א', 26.12.10) מסקירת מרכז אדווה, המציגה את סקירת "תמונת מצב חברתית" לשנים 2010-2009.
כמו-כן, הסקירה מעלה כי במהלך העשור כולו (2009-2000) חלקם בעוגת ההכנסות של ארבעת העשירונים הנמוכים ירדה, מ-17% ל-16.3%, בעוד שחלקו של העשירון העליון גדל, מ-28% ל-28.5%.
גם המעמד הבינוני המשיך להצטמק ב-2009 ע"פ הסקירה: חלקו בקרב כלל משקי הבית בישראל ירד מ-27.1% ב-2008 ל-26.6% ב-2009, ואילו חלקו בעוגת ההכנסות של כלל משקי הבית ירד מ-20.7% ל-20.5%. מאז 1988 הצטמק הרובד הבינוני מ-33% מכלל משקי-הבית ל-26.6%, וחלקו בעוגת ההכנסות ירד מ-27.9% ל-20.5%. הרובד הבינוני כולל את כל משקי הבית שהכנסתם היא בגובה של 75% עד 125% מן ההכנסה החציונית של משקי-הבית.
הפערים הגדולים בישראל ממשיכים לבוא לידי ביטוי גם באפליה המובנית כלפי נשים: ב-2009, השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,280 ש"ח - 66% מהשכר החודשי של גברים. זהו שיפור לכאורה לעומת 2008, אז עמד השיעור על 63.1%, אלא שהשיפור לכאורה נבע מכך ששכר הגברים ירד בעוד ששכר הנשים ב-2009 נותר כפי שהיה ב-2008. השכר לשעה של נשים עמד על 42.6 ש"ח - 84.5% מהשכר לשעה של גברים. גם כאן נבע השיפור לכאורה מירידה בשכר הגברים.
בצמרת האלפיון העליון המצב הורע במקצת ב-2009, אך אין מה לרחם על המנהלים הבכירים: עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברה הכלולה ברשימת "תל אביב 25" (25 החברות הגדולות בבורסה) ירדה ב-6% אשתקד, ועמדה על 9.13 מיליון ש"ח בשנה, או 761 אלף ש"ח בחודש - פי 94 מן השכר הממוצע במשק.
תעודת הבגרות - למיעוט מהתלמידים
גם בתחום החינוך הפערים המוכרים נראים היטב בסקירה, כאשר בעיירות ופיתוח וביישובים הערביים המצב מחמיר. ב-2009, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גילאי 17 עלה אומנם מ-44.4% ל-46.1%, אך כאשר מפרקים את הנתון הכללי של זכאות לבגרות לסוגי יישובים, מוצאים כי ביישובים המבוססים עמד שיעור הזכאות על 66% (ב-2008 - 67.2%); בעיירות הפיתוח הוא עמד על 47.3% (ירידה מתמשכת יחסית מ-54.2% ב-2004); וביישובים הערביים (ללא מזרח ירושלים) הוא עמד על 34.4% (ב-2004 הוא כבר עמד על 42.2%).
ב-2008, שיעור הסטודנטים תושבי יישובים יהודיים מבוססים בגילאי 29-20 שלמדו לתואר ראשון באוניברסיטה עמד על 10.1%, שיעור כפול מזה של יישובים ערביים - 4.8%. בעיירות הפיתוח, השיעור עמד על 6%.
הציבור מגדיל הוצאותיו על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים
גם בתחום הבריאות המשיך להתרחב ב-2009 הפער בין המימון הרצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים ובין המימון המצוי. הסקירה מעלה כי אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב-2009 על 41.5 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 28.1 מיליארד ש"ח.
בשנה זו נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מ-352 ש"ח ל-387 ש"ח וההוצאה של העשירון השישי גדלה מ-165 ש"ח ל-181 ש"ח. ההוצאה של העשירון השני ירדה מעט, מ-85 ש"ח ל-82 ש"ח.
זקוקים בדחיפות לפעלתנות חברתית - כדי לצמצם אי השוויון
"קברניטי המדינה והמשק משתבחים בפגיעה הקצרה והמתונה, יחסית, של המשבר הפיננסי העולמי במשק הישראלי, אך הנתונים המוצגים במסמך תמונת מצב חברתית מצביעים על גידול באי שוויון, הן בגל הצמיחה שקדם למשבר הפיננסי העולמי והן לאחר פריצת המשבר", אמרו מחברי המסמך. אלו טוענים כי בצמיחה המובלת על-ידי המגזר העסקי אין די: "החברה הישראלית זקוקה לפעלתנות חברתית, הן כדי לצמצם את האי שוויון הרב, הן כדי לפצות על הפגיעות של העשור האחרון והן כדי להבטיח לעתיד צמיחה שבה שותפים כלל הישראלים ולא רק חלקי-אוכלוסיה מעטים ומצומצמים".
הסקירה גם גולשת לפוליטיקה מציינת עוד כי יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלשתינים: בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד - לדוגמא, 9.6% בסין ו-4.1% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%. זאת, בגלל שבתקופת האינתיפאדה השנייה התמ"ג לנפש בישראל לא זו בלבד שלא גדל, הוא קטן. אמנם, הארצות העשירות במערב צמחו גם הן בשיעורים נמוכים, אלא שהתמ"ג לנפש אצלן גבוה הרבה יותר מזה של ישראל. "אם ישראל רוצה להידמות למדינות העשירות במערב, עליהן לצמוח בקצב מהיר מהן - ולשם כך דרושה יציבות כלכלית ארוכת-שנים", סיכמו במרכז אדווה.
