בית הדין הארצי לעבודה קובע, כי מעביד חייב לקבל אישור לפיטורי עובדת הנמצאת בהריון, גם אם דבר הריונה נודע לו רק לאחר שהחליט לפטר אותה. עוד קובע בית הדין, כי למעביד אסור לשאול עובדת האם היא בהריון.
ההחלטה כלולה בפסק דין, בו אישר בית הדין את חיובו של רופא השיניים פרופ' אריאל בן-עמר לפצות פקידה שפוטרה בזמן הריונה. העובדת, עדה פלדמן, פוטרה למחרת היום בו התבשרה שהיא בהריון. לאחר הודעת הפיטורים הודיעה פלדמן למנהלת המרפאה, שרה בן-עמר, על הריונה, אך נאמר לה שההחלטה לא תשונה.
המרפאה גם לא פנתה לממונה על עבודת נשים (במשרד התמ"ת) כדי לקבל אישור כחוק לפיטוריה של פלדמן. תלונתה של פלדמן לממונה נגנזה, ובפני בית הדין לא הובא הסבר לכך.
בתגובה לפניית בא-כוחה של פלדמן לאחר שסיימה את עבודתה, טענה המרפאה, כי הפיטורים היו כדין עקב תפקודה הלקוי וכי במועד פיטוריה לא ידעה המרפאה על הריונה. בא-כוח המרפאה הדגיש במכתבו, כי "עקב תפקודה המוזר והתמוה" נשאלה המשיבה פעמיים, על-ידי שני בעלי תפקידים שונים במרפאה, אם היא בהיריון והשיבה בשלילה. גם בשלב זה לא פנתה המרפאה לקבלת היתר לפיטורים.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קבעה (בהסכמת הנשיא היוצא סטיב אדלר והשופט יגאל פלייטמן), כי החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. לדבריה, מהרגע בו הודיעה פלדמן למרפאה על הריונה, הייתה האחרונה מחויבת להמשיך ולהעסיקה, ואם רצתה לפטר אותה - להוכיח לממונה שהפיטורים אינם קשורים להריון ולקבל היתר כחוק.
המרפאה טענה עוד, כי פלדמן נהגה בחוסר תום לב בכך שהכחישה את הריונה, טרם פיטוריה, במענה לשאלה מפורשת שנשאלה בקשר לכך על-ידי אחד מרופאי המרפאה. על כך אומרת דוידוב-מוטולה, כי מוטב היה אילו טענה זו לא הועלתה. ראשית, מבחינה עובדתית, פלדמן לא הסתירה דבר שכן לא ידעה אז שהיא בהריון. שנית, עובדת בהריון אינה מחויבת לגלות למעסיק את דבר הריונה עד לחודש החמישי להריונה, למעט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בהן הגילוי מתחייב מאופיים או מהותם של התפקיד או המשרה.
פיצויים של 52 אלף שקל
דוידוב-מוטולה מדגישה: "ההלכה דלעיל חלה גם במצב בו העובדת נשאלת שאלה מפורשת לגבי הריונה ובוחרת, מטעמיה, להשיב בשלילה. שאלה מסוג זה כלל אינה אמורה להישאל על-ידי המעסיק או מי מטעמו, שכן יש בכך חדירה אסורה לפרטיותה של העובדת. הצבת שאלה מעין זו על-ידי המעסיק או מי מטעמו, אף מעלה חשש ללקיחתו בחשבון של ההיריון על-ידי המעסיק בעת קבלת החלטות שונות הנוגעות לאותה עובדת, בניגוד לעיקרון השוויון וחוק השוויון".
דוידוב-מוטולה מעירה, כי נותר ספק אם ההיריון (באותה עת - המשוער) לא נלקח בחשבון על-ידי המרפאה בעת קבלת החלטת הפיטורים. זאת, בהתחשב בכך שפלדמן נשאלה כאמור פעמיים אם היא בהיריון, כאשר הבסיס לשאלות אלה היה "תפקודה המוזר והתמוה" (כלשונו של בא-כוח המרפאה). "הדבר מעלה ספק ממשי שמא חוסר שביעות הרצון מתפקודה של המשיבה דווקא בתקופה זו לא היה קשור, גם אם בעקיפין, להיריון".
בית הדין הארצי אישר את פסק דינו של בית הדין המחוזי, אשר פסק לפלדמן פיצויים בסכום כולל של 52 אלף שקל, והוסיף הוצאות בסך 10,000 שקל.
