בשקט בשקט מתנהל מזה שנתיים בבית הדין האיזורי לחיפה הליך עז-יצרים, בו מתנגשים חזיתית עו"ד אבי פילוסוף, מעורכי הדין הידועים בארץ, וחברת חיפה כימיקלים בה שימש כיו"ר וכמנכ"ל. על הפרק: 40 מיליון שקל שתובע פילוסוף מהחברה, ולא פחות חשוב מזה - שמו הטוב.

טענותיהם החריפות של הצדדים מתפרסמות כאן לראשונה, ובדרך אגב מתגלים נתונים פנימיים של חברה פרטית זו ועולות טענות על עבירות מס, עבירות על חוק החברות ואולי גם עבירות פליליות.

פילוסוף, שותף בכיר במשרד צלרמאייר-פילוסוף ובעלה לשעבר של דליה רבין, היה איש סודו של אריה גנגר, מקורבו של אריאל שרון ומי שהיה בעלי חיפה כימיקלים. החברה עברה בספטמבר 2008 לידי יוליוס טראמפ, שביצע השתלטות עוינת ומפתיעה בסיועו של לא אחר מאשר שגיא גנגר, בנו של הבעלים הקודם.


"סילוקו מהחברה שלא כדין"


לא נדרשו יותר מאשר כמה ימים, עד שהחל הקרב בין פילוסוף לבין הבעלים החדשים. העילה לקרב עומדת למעשה ביסוד המאבק המשפטי: האם פילוסוף פוטר בשרירותיות ובחוסר סמכות רק משום שהיה נאמנו של גנגר, יריבו של טראמפ; או שמא טראמפ גילה שפילוסוף שלח את ידו לקופת החברה והוציא ממנה מיליונים רבים.

תחילה - גרסתו של פילוסוף, כפי שהוצגה על פני לא פחות מ-124 עמודים גדושי מסמכים, בתביעה שהגיש עו"ד אריאל שמר ממשרד כספי. כבר בסעיף הראשון הוא יורה: "הפרה בוטה, קשה, יסודית ונמשכת של הוראות הדין ושל חוזה העבודה... התנכלות קשה ושיטתית ופיטורים שלא כדין ושלא בתום לב".

וזו רק ההקדמה. הסעיף הבא אינו בורר במילים כדי לתאר את התנהגותו של טראמפ: הלה שם לו למטרה לסלק את פילוסוף "ולפגוע בו אגב כך פגיעה כלכלית וציבורית קשה, על-ידי גרימה לסילוקו מהחברה שלא בהליך תקין, על-ידי ניסיון לטפול עליו האשמות שווא, על-ידי ניסיון לעשות לו דה-לגיטימציה כלפי כולי עלמא, ועל-ידי ניסיון עז מצח ומשולל כל יסוד לנסות לשלול מהתובע את זכויותיו החוזיות והחוקיות במעמדו כמנכ"ל וכעובד החברה".

טראמפ, טוען פילוסוף, פעל בחוסר סמכות מהסיבה הפשוטה שאין לו שום תפקיד בהנהלת חיפה כימיקלים, אלא רק כבעל השליטה בחברת-האם TRI (עליה השתלט). חיפה כימיקלים עצמה מעולם לא החליטה על פיטוריו, וטראמפ כופה עליה לפעול בצורה בלתי חוקית. לדברי פילוסוף, הוא עצמו רק שעיר לעזאזל ושק חבטות במאבקו של טראמפ נגד אריה גנגר.



"מסכת של התנכלויות, הכפשות, איומים"


פילוסוף מגלה טפח ממה שהתרחש מאחורי הקלעים באחת החברות הפרטיות הגדולות והיותר-דיסקרטיות בישראל: "החל בחודש ספטמבר 2008 ואילך, החל הנתבע [טראמפ] להציג עצמו לתובע, לעובדי החברה, למנהליה, ללקוחותיה, לספקיה, לנושיה ולמעשה לכולי עלמא, כי הוא-הוא 'בעל הבית' החדש ב-TRI ובחברה, וכפועל נגזר מכך גם כמי שמוסמך לפעול מטעם TRI והחברה, לייצגן, לפנות בשמן ולקבל החלטות בשמן".

בשתי שיחות ביניהם, סביב ראש השנה תש"ע, הודיע טראמפ לפילוסוף על כוונתו לפטרו לאלתר. הנימוק - שנמסר לדברי פילוסוף "באופן מביש ומשפיל" - היה אחד ויחיד: הוא איש אמונו או עושה דברו של אריה גנגר, ולאור השינוי בשליטה, אין טראמפ מעוניין בהמשך העסקתו.

טראמפ עבר עד מהרה מדיבורים למעשים, ממשיך פילוסוף. הוא החל לנהוג כאילו פילוסוף כלל איננו עובד בחברה, וכאילו הוא-עצמו משמש כיו"ר וכמנכ"ל: קיים פגישות בחברה ללא ידיעתו של פילוסוף, פנה וקיבל פניות בשמה, עבד מול בכירים בחברה שהיו כפופים לפילוסוף וקיבל החלטות שוטפות.

אלא שבכך לא הסתיימו תלאותיו של פילוסוף, לגירסתו: הוא החל "להיתקל במסכת של התנכלויות, הכפשות, הוצאת לשון הרע, איומים, הרעה בתנאי העסקתו, האשמות שווא וחתירה ללא לאות תחת תפקידיו וסמכויותיו כמנכ"ל החברה (וכיו"ר פעיל) - הכל, מבית מדרשו של הנתבע, שהחל לעשות בנתבעת [חיפה כימיקלים] כבתוך שלו". הגיעו הדברים עד כדי כך, שטראמפ מחזיק שני מחשבים פרטיים השייכים לפילוסוף, הכוללים מידע חסוי וסודי שלו ושל לקוחות משרדו.

פילוסוף ממשיך ומתאר כיצד ב-16.10.08 הוזמן לשימוע, אלא שלטענתו היה זה הליך למראית עין, ומכתב הזימון "אינו אמת מתחילתו ועד סופו. המכתב כולל טענות נטולות יסוד, פסולות, כבושות ונעדרות תום לב, שנועדו למטרה אחת בלבד - לייצר מראית עין שאינה אמת בדבר ה'נימוקים' לכאורה לסיום העסקת התובע על-ידי הנתבעת".


שכרו של פילוסוף: 11,057 שקל ליום


מכאן עוברת התביעה לחלק החשוב ביותר שלה: כסף. לדברי פילוסוף, חיפה כימיקלים הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים חלקיים בלבד, בסף 932 אלף שקל, ומנגד דרשה ממנו להחזיר הלוואה בסך 5.5 מיליון שקל. החשבון של פילוסוף כמובן שונה לחלוטין, הוא מבוסס על תנאי שכרו עד לתום חוזהו, וחושף את תנאי ההעסקה המפליגים מהם נהנה.

שכרו החודשי של פילוסוף היה 243,250 שקל, דהיינו 11,057 שקל ליום. על בסיס זה, הוא תובע יתרת שכר בסך 18,240,831 שקל. בגין ביטוח מנהלים הוא תובע 1,925,016 שקל; רכב החברה שקיבל היה בליסינג חודשי של 11,500 שקל ובגינו הוא תובע 574,908 שקל. סעיף החופשה השנתית מצטבר ל-1,417,569 שקל, והפיצויים - ל-1,905,377 שקל.

סעיף גדול במיוחד הוא הבונוס שפילוסוף תובע תמורת שנת 2008. כאן הוא מגלה, כי הרווח הנקי של החברה באותה שנה היה 175 מיליון דולר, ועל פיו הוא זכאי לבונוס של 14 מיליון שקל. חוץ מזה, מגיעים לו מיליון דולר בשל שינוי הבעלות בחברה, ופיצויים של 2,919,00 שקל (12 משכורות) בשל פיטוריו שלא כדין. בתוספת עוד כמה סעיפים קטנים יותר ובקיזוז ההלוואה שקיבל והסכומים העומדים לזכותו בביטוח המנהלים, תובע פילוסוף 40,518,851 שקל.


חשבוניות למשרד עוה"ד ו"הוצאות" ללא הצדקה


כפי שניתן היה לצפות, חיפה כימיקלים וטראמפ לא הגיבו בשוויון נפש לתביעה. הם שכרו את עו"ד אורנה לין, מומחית לדיני עבודה, ויצאו למתקפת נגד. "אוהב כסף לא ישבע כסף" - בפסוק זה מספר קהלת בחרה לין להכתיר את כתב ההגנה, שהוא כאמור הרבה יותר התקפה מאשר הגנה.

הנה יריית הפתיחה: בעקבות שינוי הבעלות בחיפה כימיקלים, "נחשפו פעולות שביצע התובע בכדי ליטול מהחברה כספים שלא כדין, במגוון רחב של דרכים, חלקם באישורים שניתנו שלא כדין, כשהתובע יודע שהם ניתנים שלא כדין, חלקם אישור התובע לעצמו וחלקם ללא אישור כלל".

בתוך שנה וחצי, טוענים חיפה כימיקלים וטראמפ, הכפיל פילוסוף את שכרו. הוא עשה זאת בשתי העלאות שכר, ששתיהן נומקו בכך שהוא עובד בחברה במשרה מלאה - בעוד בפועל עבד בה רק יומיים-שלושה בשבוע בממוצע. כך הגיע שכרו השנתי ל-2,919,00 שקל, וכך נולד הבונוס של מיליון דולר בעת שינוי בעלות - ששניהם נקבעו ללא אישור כדין. יתרה מזאת: ביולי 2008, כאשר התברר ששינוי הבעלות יתרחש ב-TRI ולא בחיפה כימיקלים, קבע הדירקטוריון שלא כדין, שהבונוס יינתן גם במקרה כזה.

בשנים 2008-2005 שולם חלק משכרו של פילוסוף כ"דמי ניהול" למשרד צלרמאייר-פילוסוף; לטענת הנתבעים, מדובר בשיטה שהונהגה שלא כדין לדרישתו של פילוסוף. חשבוניות אלו כללו מרכיב "הוצאות" בשווי ממוצע של 45,000 שקל לרבעון - ללא הצדקה (כאן יש רמז לעבירת מס לכאורה - א.ל).

כתב ההגנה ממשיך ומפרט את מעלליו הנטענים של פילוסוף: הוא אישר לעצמו פדיון ימי חופשה ב-261,900 שקל; הוא אישר לעצמו בונוס של 1,991,347 שקל בגין שנת 2007; הוא אישר לעצמו זכאות לרכב מדרגה 7, גילומי שווי, החזרי שווי בגין הפרשות לקרנות ועוד.

הלאה. בשנת 2004 נטל פילוסוף הלוואה בסך 150,000 דולר, פרע רק חלק מהקרן ומחק ללא אישור את חוב הריבית. ביוני 2008 הוא ביצע השלמה רטרואקטיבית לשכרו, כאשר למעשה ההפרש כבר שולם באותן חשבוניות שהוציא משרדו, וכך נטל 651,175 שקל. ביוני 2008 הוא גרם לחברה לחתום איתו על חוזה העסקה לא חוקי וחד-צדדי, הפועל לרעתה, וזאת בעוד החברה במצב כלכלי קשה וחובות של מיליוני שקלים לבנקים. כעבור חודש, ערב העברת השליטה, נטל פילוסוף שלא כדין את אותה הלוואה בסך 5.5 מיליון שקל.


העברת 53 מיליון דולר לחברת-האם


טראמפ וחיפה כימיקלים מעלים טענה חמורה נוספת: "באוגוסט 2008 העביר התובע לחברת-האם [TRI] 53.5 מיליון דולר בניסיון למנוע את העברת השליטה מידידו ומקורבו מר אריה גנגר לידיו של הנתבע 2 [טראמפ], ותוך כך הפר את התחייבויותיה המפורשות של הנתבעת 1 [חיפה כימיקלים] כלפי הבנקים, ולמרות שהנתבעת 1 עצמה נמצאת בחובות שלמעלה מ-100 מיליון דולר. התובע העביר את הסכום מחשבונות שונים בארץ לחשבון הנתבעת 1 בחו"ל ומשם לחברת-האם, משום שידע שהבנקים לא יאשרו העברה ישירה של הסכום האמור מחשבון החברה לחשבון החברה-האם".

העברת השליטה התקרבה, ופילוסוף - לשיטת הנתבעים - התנהג בהתאם. בסוף אוגוסט 2008 הוא אישר העלאות שכר ובונוסים למקורביו בהיקף של מאות אלפי שקלים. הבולט ביניהם היה אילן עובדיה, מקורבו ומי שאישר את התשלומים לפילוסוף דרך משרד צלרמאייר-פילוסוף. ואילו בחודש שלאחר מכן הוא הורה לנהגו להשמיד מאות מסמכים של החברה במגרסה שבמשרד צלרמאייר-פילוסוף.

אם למישהו נותרו ספקות בדבר יחסו של טראמפ לפילוסוף, באים המשפטים הבאים ומפוגגים אותם כליל: "התובע פעל להעצמת הונו האישי, שלו ושל מקורביו, בהיותו עובד (לטענתו) במשרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. הוא פעל בניגוד עניינים והפר, ביודעין ובמזיד, את חובות האמון, הנאמנות ותום הלב המוגברות החלות עליו כעובד... וכעורך דין במקצועו. התובע נטל לעצמו במשך שנים כספים, זכויות וזכאויות שלא כדין, הנאמדים במיליוני שקלים".

שנתיים אחרי שמילים חריפות אלו נפרסו בפני בית הדין, טרם החל הדיון בתביעה לגופה. שלשום (א', 2.1.11) רק החליט נשיא בית הדין, רמי כהן, אלו מסמכים יחשפו הצדדים זה בפני זה, כך שסביר להניח שיידרש עוד זמן רב עד שנדע - לפחות ברמת בית הדין האיזורי - עם מי האמת.