עיקול כספים בבנק - עד גובה מסגרת האשראי

בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע, כי ניתן לקבל כספים של לקוח בחשבונו בבנק עד לגובה יתרת המשיכה המותרת לו. משמעות הדבר היא, שאם החשבון מצוי ביתרת חובה - על הבנק להעמיד לרשות המעקל מתוך כספו-שלו, עד לגובה תקרת המשיכה. את פסק הדין נתנה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בדיון על עיקול כספים המצויים בבנק מזרחי-טפחות.

המחלוקת המרכזית בתיק הייתה בשאלה האם כאשר החשבון ביתרת אפס או ביתרת חובה מינימלית, ובאותו חשבון קיימת מסגרת אשראי שבמסגרתה נכנס סכום העיקול או חלקו, רשאי הבנק שלא לאשר את עיקול זכות החייב למשיכת יתר על-פי הסכם מסגרת האשראי. שאלה נוספת נגעה ליתרת המט"ח בחשבון, לגביה טוען הבנק, כי יש לו זכות קיזוז. השאלה היא האם בנסיבות אלו רשאי הבנק להודיע, כי אין נכסים לעיקול.

לדברי אגמון-גונן, הגבלת האפשרות להטלת עיקול זמני על הזכות למשיכת יתר עד לגובה הבטוחות, מביאה לאיזון ראוי בין זכויות הנושה והחייב בשלב בו הנושה טרם זכה בתביעתו. מחד-גיסא, יש להכיר בטענת הבנק, כי אין להעמיד אשראי לצורך עיקול, מקום שמסגרת האשראי לא הובטחה בבטוחות. במקרה כזה, יש אכן שיקול דעת לבנק שלא להעמיד את מסגרת האשראי מקום שקיים סיכון כי לא יוכל לגבות את כספו. סיכון כאמור מתקיים עם הטלת עיקול. בוודאי כך הם פני הדברים בבקשה לאישור עיקול זמני, כאשר טרם נקבע כי החייב אכן חייב בסכום כלשהו לנושה.

מאידך-גיסא, ממשיכה אגמון-גונן, אין לאפשר לבנק להחזיק בבטוחות ולהמשיך ולטעון, כי העיקול מסכן את כספי הבנק. אם הבנק נטל בטוחות, הרי שבטוחות אלו מבטיחות את כספי האשראי. יש לזכור כי מדובר בנכסים אותם לא הייתה מניעה לעקל אלמלא הוחזקו בידי הבנק. על כן, יש הצדקה לעיקול הזכות למשיכת יתר כנגדה העמיד החייב לרשות הבנק בטוחות, ובגובה הבטוחות.

לדוגמה: אם הבנק העמיד מסגרת אשראי של 220,000 שקל, אך הבטיח אותה בבטוחות בשווי 100,000 שקל בלבד, ניתן יהיה לעקל רק עד יתרה שלילת בגובה 100,000 שקל. אם יתרה בגובה זה נוצלה ע"י החייב עצמו, שוב לא ניתן יהיה לעקל כספים ממסגרת האשראי. היא הדגישה, כי הנטל להוכיח האם קיימות או לא קיימות בטוחות, מוטל על הבנק.

התובעים, משה אלבס וחברת א.מ, רכיבים עתרו לבית המשפט באמצעות עו"ד אמיר עדיקא ממשרד גלעד שר ושות'.