שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי שוהם, דחה השבוע את בקשתה של ענת קם להשתחרר ממעצר הבית בו היא נתונה מאז 15 בדצמבר 2009. שוהם קבע, כי לא השתנו הנסיבות בעקבותיהן הוחלט שהיא תישאר במעצר בית עד תום ההליכים נגדה. תוך כדי הדיון גילתה המדינה לראשונה, כי בניגוד לפרסומים בעבר - טרם התגלו כל המסמכים שהוציאה קם בעת שירותה בלשכת אלוף פיקוד המרכז.

קם טענה, כי נוצרו נסיבות חדשות המצדיקות את שחרורה. היא ציינה את המו"מ המתנהל על עיסקת טיעון, לפיה היא תודה ותורשע בריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) ומסירת ידיעה סודית, ותימחק הכוונה לפגוע בבטחון המדינה - דבר שלטענתה משנה את רמת המסוכנות הנשקפת ממנה. עוד טענה לאפליה לרעה מול עיתונאי הארץ, אורי בלאו, ששב ארצה וממשיך להלך חופשי, למרות שברשותו אותו מידע שהיה בידי קם (שכן היא שהדליפה לו אותו). טיעון שלישי היה חלוף הזמן, כאשר אם לא תיחתם עיסקת טיעון - יישמעו ההוכחות במשפטה רק בספטמבר 2011, ובינתיים נגרמים לה נזקים כבדים.

נציגת המדינה, עו"ד הדס פורר-גפני, אמרה בתגובה, כי עיסקת הטיעון טרם נחתמה ובשלב זה מיוחסות לקם כל ההאשמות המקוריות. לדבריה, גם ההאשמות שבטיוטת העסקה חמורות מאוד ונושאות עונשי מאסר של 15 ושבע שנים. בטיוטת כתב האישום המתוקן נאמר שקם פעלה מסיבות אידיאולוגיות, ולדברי המדינה עובדה זו משקפת את המסוכנות הנשקפת ממנה.

לגבי ההשוואה לבלאו אמרה פורר-גפני, כי קיימים הבדלים מהותיים בין השניים. קם גנבה מהצבא אלפי מסמכים סודיים וסודיים ביותר, ושני דיסקים בהם צרבה מסמכים רבים לא אותרו עד היום. לעומת זאת, בלאו לא העביר את המידע שברשותו לאיש, וכאשר פירסם אותו - עשה זאת באישור הצנזורה.

שוהם (לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי) ציטט בהחלטתו של דברי שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, בנוגע לקם: "המעשים המיוחסים למשיבה מצביעים, לכאורה, על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל כלפי המערכת הצבאית, אותה הוא נדרש לשרת, וסטייה חמורה מאחריות בסיסית, שאזרח חב כלפי המדינה אליה הוא משתייך.

"עשיית דין עצמי של חייל, ממניע כזה או אחר, שסופה נטילה בהיחבא של אלפי מסמכים, שחלקם מסומנים בדרגות סודיות גבוהות ביותר, מסירתן לצורך פרסומן ברבים, תוך הפרת חובות סודיות בסיסיות, בתוך נטילה מודעת של סיכון ממשי לפגיעה באינטרסים ביטחוניים חיוניים, מהווה הפרה של נורמות פליליות ומשמעתיות, מהחמורות ביותר".

לדברי שוהם, גם אם לא התכוונה קם לפגוע בבטחון המדינה, הרי שהיא הייתה מודעת לאפשרות, כי דליפת מסמכים מסווגים עלולה לסכן את בטחון המדינה ולערער מן היסוד את מבנה המערכות הצבאיות וכללי המשמעת המחייבים במסגרתן. הוא מסכים לטענת המדינה, לפיה המניעים האידיאולוגיים מהם פעלה קם, מוסיפים נופך של חומרה למעשיה. לפיכך, הוא אומר, המסוכנות הנשקפת מקם עומדת בעינה.

שוהם דוחה את ההשוואה בין קם לבין בלאו באומרו, כי ההסכם עם בלאו היה כורח המציאות, על-מנת למנוע פגיעה נוספת בבטחון המדינה. "המבקשת היא שהוציאה את אלפי המסמכים המסווגים, תוך מעילה באמון שניתן בה והפרת אמונים, שבהם מחויב כל לובש מדים, והיא שהעבירה את המסמכים אל העיתונאי, תוך ידיעה כי אלו יפורסמו, בצורה זו או אחרת. העובדה, כי העיתונאי עשה שימוש במסמכים והחזיקם ברשותו שלא כדין, אין בה כדי להקהות ממידת החומרה הרבה, שיש לייחס למעשיה על המבקשת ולהפחית ממידת המסוכנות הנשקפת הימנה".