שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, מותח ביקורת על רשות המיסים, אשר פיצלה בין שני פקידי שומה שונים את הטיפול בענייניהם של נישום ושל חברה שבשליטתו. לדעת רובינשטיין, מצב זה מחייב הפקת לקחים ברמה מערכתית.
רובינשטיין קיבל (14.4.11) בצורה חלקית מאוד את ערעורו של מוחמד דגמין על החלטות פקידי השומה בנוגע לאי הכרה בהוצאות שהוצגו בחשבוניות פיקטיביות של חברה שהייתה בבעלותו. על הליקוי המערכתי שעלה בתיק, אומר רובינשטיין:
"תיק זה מצדיק הפקת לקחים מערכתית. גם אם היו סיבות מינהליות כאלה ואחרות לכך שפקיד שומה א' (פקיד שומה רמלה) טיפל בענייני החברה, ופקיד שומה ב' (פקיד שומה באר שבע) נדרש לענייניו האישיים של המערער, חוסר התיאום (ולמעשה הסתירה) בין ההכרעות אינו ראוי ואומר דרשני.
"לא היה צורך להגיע למצב של התדיינות משפטית אילו אוחדו הדברים ביד אחת מתחילה. התיאום נדרש לא רק בין פקידי השומה השונים, אלא גם בין גורמי מס הכנסה לבין רשויות מס ערך מוסף; זרימה הדדית של נתונים היא מצב ראוי".
רובינשטיין מוסיף עוד הערה כללית: "העוסק בחשבוניות פיקטיביות (מעבר להיבט הפלילי של הדבר) אינו ראוי לכל אהדה של בית המשפט, אלא למקדם חשדנות משמעותי מצדו, בודאי באותה מאטריה עצמה של דיני המס... היחס כלפי מי שכבר הוכחה התנהלות פסולה מצדו אומנם אינו יכול להיות שרירותי, אבל הוא יכול (ואף צריך) ליתן ביטוי לחוסר האמון שיש להפגין כלפי אותו נישום, והדברים בעיני פשוטים ונהירים לכל בר דעת".
לגופו של עניין, קבע רובינשטיין שיש להכיר ביותר הוצאות של דגמין לשנת 1999, אך נמנע מלפסוק באיזה שיעור, "כאשר מדובר בנישום אשר האמת אינה נר לרגליו, ואין סיבה לומר כי דוקא הקופה הציבורית, ולא כיסו של הנישום, היא שתשא בעלותו של הספק שיצר הנישום עצמו בהתנהגותו הפלילית". הוא הורה לצדדים להציג בתוך 30 יום מתווה להסכם, ואם לא יגיעו אליו - יפסוק בית המשפט העליון, וככל הנראה יפחית כמה מאות שקלים מהכנסתו החייבת של דגמין לאותה שנה.
