ועדות תכנון ובנייה אינן מחויבות להזמין בכל מקרה תסקיר השפעה על הסביבה, אלא רק כאשר לתוכנית המוצעת יש השפעה ניכרת על הסביבה ומתמלאים תנאים נוספים. כך קובע (26.4.11) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה,
רון סוקול.
סוקול דחה את בקשתם של 193 מתושבי חדרה לבטל את הקמת מתקן למיון ושינוע פסולת באזור התעשיה שבצפון העיר. העותרים טענו, כי הוועדה המחוזית חיפה לא נתנה משקל מספיק להשפעות הסביבתיות של הקמת המתקן ולא התנתה את אישור התוכנית בקבלת תסקיר השפעה על הסביבה.
הוועדה טענה, כי אינה מחויבת להזמין תסקיר שכזה לגבי כל תוכנית, וסוקול קיבל את עמדתה: "בדיון בתוכניות שבשיקול דעת, כאמור בתקנה 2(2) לתקנות התסקירים, הוענקה לוועדה סמכות לדרוש תסקיר השפעה על הסביבה. תנאי לדרישה כאמור הינה החלטה כי לתוכנית 'השפעה ניכרת על הסביבה' כאמור ברישא לתקנה. תנאי זה אינו תנאי מספיק להפעלת הסמכות, שכן על הוועדה לבחון גם האם מתקיים אחד התנאים הכלולים בתקנות המשנה.
"כך או כך, תקנה 2(2) מעניקה לוועדה סמכות אולם אינה מטילה עליה חובה לדרוש תסקיר כאמור בכל אחת מהתוכנית המפורטת בתקנה. החובה היחידה המוטלת על הוועדה הינה כי בטרם החלטתה בעניין הדרישה להכנת תסקיר עליה להיוועץ עם היועץ הסביבתי כאמור בתקנה 4 לתקנות התסקירים".
במקרה הנוכחי, מוסיף סוקול, צורפו לתוכנית נספחים שונים: הידרולוגי, ניקוז, תשתיות, תחבורה, בינוי ופרשה טכנית. נספחים אלו כוללים התייחסויות שונות להשפעת התוכנית על הסביבה. בפני הוועדה עמדו גם כל המסמכים הנוגעים למתקן הקודם שהיה בשטח, לרבות התייחסות גורמי איכות הסביבה. לפיכך, לא היה מקום להזמנת תסקיר ולא נפל פגם בהחלטת הוועדה.
סוקול מסכם באומרו, כי נראה שמדוברבמקרה מובהק נוסף של תסמונת NIMBY (לא בחצר האחורית שלי),כפי שתיאר אותה בג"ץ: "הכל חפצים ליהנות מפינוי יעיל ומהיר של הפסולת אותה הם מייצרים. איש אינו רוצה כי הפסולת שהוא עצמו מייצר, או שמייצרים אחרים, תוטמן סמוך לביתו".
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
