גולדברג: לא היה פגם בטיפול בשופט בן-עטר

"לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המערכת בטיפול בעניינו של המנוח לאחר שהתברר היקף התיקים שבהם היה עליו ליתן פסקי דין". כך קובע (יום ב', 27.6.11) נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, בנוגע לנסיבות התאבדותו של שופט בית משפט השלום בירושלים, מוריס בן-עטר, בפברואר השנה. גולדברג בדק את הנושא לבקשת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.

גולדברג מתאר בפירוט רב את הצעדים שנקטו נשיאת בית המשפט, שולמית דותן, ומנהל בתי המשפט, משה גל, בניסיון לצמצם את מספר התיקים בהם פיגר בן-עטר במתן פסקי דין. במכתב שהותיר אחריו, התייחס בן-עטר לשתי פגישות שהיו לו עם השניים בשנת חייו האחרונה, ואשר עסקו באותו פיגור.

אדם נעים הלכות ושופט ערכי

גולדברג פותח בציינו: "כל השופטים עימם נפגשתי העלו על נס את תכונותיו הסגוליות של המנוח, כאדם נעים הליכות ובעל מזג שיפוטי ראוי להערכה, כשם שהיה בעל ידע משפטי רב. הם הדגישו כי המנוח היה שופט ערכי, שדקדק בנושא קל כבחמור. מסירותו לעבודה הייתה יוצאת דופן. לאחר שעות עבודה רבות באולם המשפטים, נשאר בבית המשפט ועבד שעות רבות, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, ואפילו עד הבוקר".

במאי 2009 התמנתה דותן לנשיאה וביקשה מכל השופטים מידע על התיקים הממתינים להכרעתם. בן-עטר דיווח על 40 תיקים, ודותן נקטה במספר צעדים על-מנת לפנות לו זמן לכתיבת פסקי דין. ואולם, הפיגור לא נסגר ולפיכך הציעה לו דותן לחזור זמנית לבית המשפט לעניינים מקומיים. גולדברג מדגיש, כי בן-עטר קיבל את ההצעה בתודה ולא ראה בכך השפלה או הורדה בדרגה. גם צעד זה לא עזר ומספר התיקים שהמתינו להכרעתו של בן-עטר הלך וגדל.

גולדברג מתאר את האירועים האחרונים: "ביום 8.1.11 התקיימה פגישה נוספת בין המנוח לבין הנשיאה דותן ומנהל בתי המשפט. בפגישה זו העלה מנהל בתי המשפט בפני המנוח את האפשרות כי יפרוש מרצונו מכס השיפוט, שאחרת תישקל האפשרות כי תוגש על-ידי נשיאת בית המשפט העליון בקשת בירור לנציב תלונות הציבור על שופטים. את עמדתו אמור היה המנוח למסור תוך שבועיים. ביום 31.1.11 שלח מנהל בתי המשפט למנוח תזכורת בדואר אלקטרוני, בה ביקשו למסור את עמדתו. תשובת המנוח לא ניתנה, וכמה ימים לאחר מכן הוא שם קץ לחייו".

גולדברג מציין, כי בן-עטר סירב לקבל עזרה - הן מהעוזרת המשפטית והן מחבריו - מאחר שרצה לכתוב בעצמו את כל פסקי הדין שלו. גל אמר לגולדברג: "סברתי שהשופט המנוח הוא אדם איכותי ביותר ועל כן, אם רק נצליח להתגבר על הבעיה בכתיבה שהייתה לו, אפשר שהמערכת תיהנה משופט טוב".


ההצעה: לפרוש או שייפתח הליך הדחה


על הפגישה השנייה, שכאמור קדמה בחודש להתאבדותו של בן-עטר, העידה דותן: "נאמרו למוריס ע"י מנהל בתי המשפט, בצורה עניינית ונעימה, דברים המתייחסים להכרת תכונותיו האישיות ויכולותיו המשפטיות וצוינה העובדה שהמצב של תיקים רבים כל כך שממתינים להכרעה, נובע מקשייו לקבל החלטות. תוארה באוזניו העובדה שהוא ממש רדוף ע"י העבודה, שהוא משתדל אבל אין בכך די.

"גם נאמר לו, שמתוך היכרותנו אותו הוא קיבל הזדמנויות רבות להתמודד עם המצב וכי הטיפול בענייניהם של שופטים אחרים, שמצבם הרבה פחות חמור משלו מבחינת מספר התיקים שממתינים להם לכתיבה, נעשה הרבה קודם לכן וכי ניתנו לו אפשרויות רבות אך למרבה הצער, למרות זאת, אין תוצאות משביעות רצון, שהמערכת יכולה להסכים להן במסגרת חובותיה כלפי הציבור.

"מנהל בתי המשפט הציע למוריס לשקול להגיש הודעה על פרישה וכי זכויותיו יישמרו לו בצורה המירבית, תוך התייחסות הן לשנות עבודתו והן לחופשות ההשתלמות להן הוא זכאי. הוצגה גם האפשרות האחרת והיא שהמערכת תשקול הגשת תלונה נגדו אצל נציב תלונות הציבור על שופטים. מנהל בתי המשפט ביקש ממוריס לשקול את הצעתו (שהייתה מאוד נדיבה!) ולהשיב לו דבר בתוך שבועיים ימים".

גל עידכן את ביניש בשיחתו עם בן-עטר, אשר השתלבה במדיניותה של ביניש עצמה, כפי שתיאר אותה גל: "יש לפעול על בסיס הסכמה לעידוד שופטים לסיום תפקידם, אם אינם יכולים לעמוד במשימות הרובצות לפתחם או מטעמים אחרים. ברוב המקרים נשיאי בתי המשפט הם אלה המשוחחים עם השופטים הרלוונטיים, מקצת השופטים אף הוזמנו לשיחה אצל נשיאת בית המשפט העליון".


"המערכת נהגה במנוח בהתחשבות"


גולדברג מסכם: "לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המערכת בטיפול בעניינו של המנוח לאחר שהתברר היקף התיקים שבהם היה עליו ליתן פסקי דין. הצעת הנשיאה דותן למנוח לעבור לבית המשפט לעניינים מקומיים נעשתה על סמך הנחתה הכנה, כי הדבר יקל עליו ויותיר לו פנאי לכתיבת פסקי דין בתיקים של בית משפט השלום.

"... לאחר שהתגלה היקפם של הפיגורים, נהגה המערכת במנוח בהתחשבות ועשתה מאמץ ניכר כדי לעזור לו. זאת, בין היתר, על-ידי הפחתת מספר התיקים שהוקצו לו בבית משפט השלום, ביטול תורנויות, העברת תיקים ממנו לשופט אחר, הצעה (לה סרב) להצמיד לו עוזר משפטי ואישור חופשות.

"גם לא מצאתי כי הייתה התנהגות בלתי ראויה מצד מנהל בתי המשפט, השופט גל, או מצד הנשיאה דותן, בשיחות שקיימו עם המנוח בשתי הפגישות. לאחר שלא עזרו כל האמצעים האחרים לחיסול הפיגורים, לא נותר אלא להציע למנוח לפרוש מתפקידו, שאם לא כן יברר הנציב עניין זה על-פי פנייה אליו מצד נשיאת בית המשפט העליון.

"ההצעה למנוח לשקול פרישה מכס השיפוט באה בעקבות מדיניות הנוהגת זה כשנתיים, ושהופעלה גם כלפי שופטים נוספים שצברו פיגורים רבים. הגשת בקשת בירור על-ידי נשיאת בית המשפט העליון לנציב בגין פיגורים בכתיבת פסקי דין אף היא ננקטה בעבר, ואינה צעד חריג.

"אכן, מדובר בצעדים משמעותיים ביותר הננקטים כלפי שופט. אולם הם טבועים בחובתה של המערכת לעמוד על כך כי כל שופט ימלא את חובותיו כלפי ציבור המתדיינים. אכן, שופט שכשל בכך ראוי לעזרה ולתמיכה. אולם כשמתברר כי אין באלה כדי להועיל, מתחייבים הצעדים שננקטו כלפי המנוח (ואחרים). אין לדרוש מן המערכת להשלים עם המצב, ואין לראות את ההצעות שהועלו בפני המנוח (ובפני שופטים אחרים במצבים דומים) כחורגים מן הסביר".

גולדברג מוסיף: "את הכשל הניהולי רואה אני באיחור הרב בו עמדה המערכת על מצב התיקים האמיתי אצל המנוח. לא היה זה סוד, כי הנתונים שהיו במערכת הממוחשבת שהופעלה בשעתה לא שיקפו את המצב לאמיתו. על-אף זאת, לא השכילה המערכת ליצור במועד הרלוונטי לבירור זה מנגנון שיאפשר לה בכל זמן נתון לדעת את היקפם האמיתי של הפיגורים אצל כל שופט, ככל שקיימים כאלה. זאת כשברור, כי ככל שבעיית הפיגורים אצל שופט מאותרת מוקדם יותר כן גדל הסיכוי שיימצא לה פתרון... תקוותי כי הכשל האמור בא על תיקונו עם הטמעת מערכת 'נט המשפט', וכי זו נותנת כיום מענה לחסר שהיה בעבר, באופן שבידי הנהלת בתי המשפט ובידי נשיא של בית משפט נתונים אמיתיים על מצב התיקים של השופטים".