אדם החותם על הסכם אינטרנטי, יוחזק כמי שקרא אותו והסכים לתנאיו - בדיוק כמו מי שחותם על הסכם מודפס רגיל. כך קובעת (13.9.11) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן.
רונן מזכירה, כי ההלכה היא שמי שטוען שלא קרא הסכם עליו חתם - נושא בנטל הוכחה כבד מהרגיל במשפטים אזרחיים. ואולם, עד כה יושמה הלכה זו רק על חוזים מודפסים בהם מוסיפים הצדדים את חתימותיהם, ורונן נדרשה לשאלה האם ניתן להחיל אותה גם על חוזים אינטרנטיים, שאין בהם חתימה אלא אישור בלבד.
רונן מגיעה למסקנה שהתשובה חיובית: "לאור העובדה כי מדובר בהתפתחות טכנולוגית חשובה ומשמעותית, אינני רואה מניעה ליישם את ההלכה שצוינה לעיל ביחס לחתימה על מסמך כתוב, גם ל'חתימה' על מסמך מקוון, או לאישור של מסמך כזה בדרכים אחרות, כמו אקט של פתיחת חשבון. יחד עם זאת, כדי של'חתימה' כזו תהיה אותה משמעות כמו לחתימה על מסמך כתוב, יש לוודא כי ה'חותם' אכן היה מודע לתנאים עליהם חתם, וכי הוא קרא אותם. במקרה בו מתקשר אדם בהסכם מקוון שכל תנאיו גלויים בפניו, והוא מאשר את הסכמתו להם, ניתן להחיל את ההלכה שצוינה לעיל".
רונן מוסיפה: "הנטייה של בית המשפט תהיה לתת משנה תוקף להסכם מקוון, כאשר הסכמת המתקשר בו היא אקטיבית (הסכם מסוג מסוג "clickwrap"), לעומת הסכמים מסוג browsewrap, הסכמים המופיעים באתר אינטרנט, ואשר אינם דורשים הסכמה אקטיבית של המתקשר לתנאיהם.
"שאלה נוספת בהקשר זה היא השאלה מה קורה כאשר לא כל תנאי ההסכם גלויים בפני המתקשר, וכדי לראות את חלקם עליו לפנות לקישור (link). ככלל, אני סבורה כי ייתכנו נסיבות כי גם התנאים המצויינים בקישור יחייבו את המתקשר, וזאת כאשר מדובר בקישור ברור, שקל להגיע אליו ולהיחשף לתנאיו (מהבחינה הזאת, הפנייה ממוחשבת למסמך נוסף היא בעייתית פחות מהפניות במסמכים כתובים למסמכים אחרים, שכן הפנייה למסמך הנוסף היא אכן פשוטה, ותוכנו זמין למתקשר)".
רונן אומרת זאת במסגרת החלטתה שלא לדחות על הסף תביעה שהגיש משקיע נגד חברת השקעות אינטרנטית, בטענה לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשקעותיו. החברה טענה שהלקוח הסכים, בחותמו על החוזה איתה, לכך שמקום השיפוט ביניהם יהיה באנגליה. רונן קבעה, כי אומנם חתימה על חוזה אינטרנטי מחייבת, אך במקרה זה הלקוח לא נתן את הסכמתו, שכן מי שאישר את פתיחת החשבון בשמו היה אדם אחר.
