|
|
הפרדה מגדרית - לא עילה לסירוב קבלת עבודה
|
|
|
|
|
אישה חרדית אינה זכאית לסרב להצעת עבודה רק משום שאין באותו מקום עבודה הפרדה בין גברים לנשים. כך קובעת (יום ב', 19.12.11) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר אריאלה גילצר-כץ.
אסתר סרור ערערה על החלטת שירות התעסוקה לרשום אותה כסרבנית עבודה (דבר המונע ממנה דמי אבטלה), לאחר שסירבה לעבוד בארבעה מקומות בהם אין הפרדה מגדרית. גילצר-כץ פותחת ואומרת, כי עצם העובדה שסרור לא התייצבה במקומות אלו אלא הסתפקה בשיחות טלפון, די בה כדי להפוך אותה לסרבנית עבודה. עוד היא אומרת, כי החוק קובע שעל מובטל לקבל עבודה מוצעת אם היא מתאימה לו מבחינת מצבו הבריאותי, כושרו הגופני, הכשרתו המקצועית או השכלתו או את עבודתו הקודמת. מאחר שהמחוקק לא הוסיף קריטריונים נוספים, הרי שהפרדה מגדרית אינה עילה לסרבנות עבודה.
עוד אומרת גילצר-כץ, כי סרור למעשה אינה טוענת שהופלתה לרעה אלא שלא הופלתה לטובה. היא מדגישה, כי קבלת עמדתה תביא בפועל להדרתן של נשים, בזכותן לשוויון ובכבודן. אומנם לכאורה סרור דורשת הפרדה בין גברים לנשים, אומרת גילצר-כץ, אך המשמעות המעשית של עמדתה היא הדרת נשים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באוטובוסים, מודעות ועוד. העובדה שמדובר בנורמה המקובלת בקבוצה אליה משתייכת סרור, ממשיכה גילצר-כץ, אין משמעותה שמדובר בנורמה שאינה מפלה.
"לו נקבל ערעור זה, עשוי הדבר לתמוך ב'סטנדרטיזציה' של הפליה והדרה ובכך נעודד נשים להסתגר בביתן ולא להשתלב בשוק העבודה", מוסיפה גילצר-כץ. "נוסף על כך, קביעת זכאות לדמי אבטלה והבטחת הכנסה בנסיבות דומות, תעודד את קיומו של קריטריון מפלה זה וכל זאת מהקופה הציבורית". לבסוף מציינת גילצר-כץ, כי יש פסקי הלכה המתירים לאישה לעבוד בחברתם של גברים ואף להתייחד עימם לשם כך.
