השופט (בדימ.) אורי שטרוזמן, הצליח (יום ג', 19.87.03) לעורר מחאה חריפה בוועדת חוקה חוק ומשפט. שטרוזמן קרא לבטל את זכות השתיקה לאזרחים ואנשי ציבור.

בוועדה השתתפו חברי כנסת, פרופסורים, ובעלי עניין. שטרוזמן על העובדה שהחוק בישראל לא מאפשר חקירה אלימה, מה שהיה נהוג בעבר (בתקופת האינקוויזיציה), שבעקבותיה הונהגה זכות השתיקה.

"יש לבטל את זכות השתיקה. אין לה הצדקה ויסוד... היום זכות השתיקה מגינה רק על עבריינים, כי אם אדם חף מפשע אז הוא יצעק 'אני חף מפשע'. ההשקפה שזכות השתיקה משרתת את העבריינים ידועה מזה שנים... העבריין צריך לדעת שעליו לדבר, או אמת או שקר".

לעמדה זו התנגדו מרבית חברי הכנסת שנכחו בוועדה. ח"כ רוני בראון (ליכוד) ביקש "להצליף" בשופט שטרוזמן, כאשר אמר נחרצות: 'זכות השתיקה היא המלכה של זכויות חוקתיות בחופש יסוד של האדם'. בדעה זו החזיק גם יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין.

בראון: "במשך שנים יש כרסום בכל זכויות הנאשמים. יכול להיות שזה נכון שבית המשפט אמר, שככל שהפשיעה מתחכמת יש להתחכם איתה, אך לנגוע בזכות השתיקה, זה לנגוע בקודש הקודשים של זכויות האזרח.

"חפים מפשע כבר הורשעו בעבר משום שהם מיהרו לדבר. יש אפשרות שבמקום לשתוק, העבריין יתחיל לשקר, או יעליל על חפים מפשע, ישבש בחקירה ובכך יעשה יותר נזקים". ח"כ בראון ציין עוד, כי אין מקום לדיון כזה במועד הנוכחי, משום שהדבר משבש הליכי משפט.

"קיום דיון ציבורי בעניין זכות השתיקה בשעה שמתנהל דיון בבית המשפט באותו עניין, זה במובהק - שיבוש הליכי משפט באמצעות ניסיון להשפיע על הציבור. השופט שטרוזמן דיבר קודם אם מסירת מסמכים הוא חלק מזכות השתיקה - זה עניין ספציפי שנדון בבית המשפט", אמר.

ועדת החוקה של הכנסת קבעה בדעת רוב, כי אין לפגוע בזכות השתיקה של אזרחים ונבחרי ציבור. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, ועו"ד לשעבר: "אני נחקרתי כאיש ציבור תחת אזהרה, ואני מתוך דחף לא שמרתי על זכות השתיקה, ביקשתי להגן על הטענות שעלו נגדי, אך אוי לו לאותו אדם שהיה יכול להשיב על שאלות אלו ללא עורך דין לצידו. החשוד צריך להתגונן בפני הרשות שיכולה להוביל לאובדן. זכות השתיקה אינה נובעת מכבוד האדם וחירותו, אלא זו זכות יסוד מוסד במשפט".

הסנגוריה הציבורית: משטרת ישראל מפעילה חקירה אלימה

נציג הסנגוריה הציבורית קבל גם-כן נחרצות נגד השופט שטרוזמן. הוא עמד על העובדה כי גם היום, בישראל, מתנהלת לעיתים חקירה אלימה, ועל-כן יש להגן על חשודים שהם מבחינת חפים מפשע. "צריך להבין איך מתנהלת חקירת משטרה. המשטרה נוהגת בהרבה טקטיקות חקירה כדי לגרום לחשוד להודות - ולא כדי להביא לחקר האמת.

"המשטרה על-כן רשאית להטעות חשוד ואף לשקר לו. יש תחבולות כדי לגרום לאדם להודות. הניסיון מוכיח שאנשים מודים בדברים שלא היו מעולם, כי אין לו דרך להתמודד עם טענות שקריות נגדו... לכן זכות השתיקה שעומדת לחשוד אומרת למשטרה, 'לי אין מה להגיד, אם יש לכם ראיות נגדי תגישו כתב אישום בבית משפט', שם המשטרה כבר לא תוכל לשקר.

למעשה, זכות השתיקה מאפשרות להתמודד מול תחבולות המשטרה. כאשר שוללים את זכות השתיקה ההודאה תבוא לא מרצון, היא לא פרי בחירה של אדם. זה אומר, שאין דרך אחרת אלא להודות. בסוף נביא לידי מצב שההודאה תהיה כפויה ולא מרצון. הדבר יכול להוביל לידי כך שאנשים יותר ישקרו - ואין לנו אינטרס מערכתי לכך".

עו"ד לבנת משיח, בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ציינה כי דעת היועמ"ש היא שזכות השתיקה היא ביסודה מותרת לאזרח, אך יש להציב סייגים, מגבלות ואיזון. לעניין עובד ציבור, דעת היועמ"ש, לדברי עו"ד משיח, היא כי איש ציבור אינו רשאי להשתמש בזכות זו.

מחלוקת במושג "איש ציבור" - האם גם
על עיתונאי ייאסר השימוש בזכות השתיקה

מחלוקת עלתה כבר בפתח הדיון בוועדה, בשל השימוש במושג "איש ציבור", או "נבחר ציבור". יו"ר הכנסת ציין, כי מדובר במושג מסועף ונרחב אשר לו פרשנויות רבות ושונות. ריבלין העלה את השאלה בקרב חברי הוועדה, האם גם עיתונאי הוא איש ציבור, והאם גם עליו מוטלת חובת האיסור בזכות השתיקה.

לעניין זה אמר יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, כי הוועדה תדון בנושא זה במועד אחר. כן נקבע עוד בוועדה, כי יש לקיים מנגנוני ממשל איכותיים המקפידים על טוהר המידות של עובדי הציבור ונבחריו, וכי אין זה ראוי לעובדי הציבור במשרות בכירות לשמור על זכות זו.

עם נעילת הוועדה הוחלט לקיים דיון נוסף באפשרויות חקיקה שונות בעניין זכות השתיקה של נבחרי הציבור ועובדי הציבור.