ביהמ"ש אישר: שוטר שהסיע שב"חית יפוטר

ג'אדאללה חרב, שוטר שהסיע במכוניתו שוהה בלתי חוקית ואף הציג אותה כאשתו, יפוטר מן המשטרה. כך קבע (5.3.12) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, בדחותו את עתירתו של חרב נגד פיטוריו.

במאי 2010 העלה חרב לרכבו הפרטי נוסעת שביקשה טרמפ בדרכה לאום אל-פחם. בהגיעו למחסום טייבה, הציג חרב את תעודת השוטר שלו ואמר שהאישה נוסעת עימו. כאשר התברר שאין ברשותה תעודת זהות, טען חרב שמדובר באשתו. חיפוש מדוקדק יותר של החיילת במחסום העלה שמדובר בתושבת ג'נין, שביקשה להיכנס לישראל שלא כדין. חרב ביקש מהחיילים שבמחסום שישחררו אותו ושלא ידווחו לממונים עליהם את שהתרחש על-מנת "שלא יסתבך". חרב הועמד לדין משמעתי, הודה והורד בדרגה למשך שלושה חודשים. בעקבות זאת הוחלט לפטרו ב-15.2.12.

חרב טען בעתירתו שמדובר בצעד שאינו מידתי, המתעלם משירותו הממושך והצטיינותו בו. המדינה טענה, כי הצעד מבוסס על "תפיסתם של ראשי המערכת המשטרתית את תפקידו של השוטר ואת המצופה הימנו מן ההיבט ההתנהגותי". עוד נטען, כי "התנהגותו של העותר מעידה על חוסר התאמתו להמשך שירות במשטרה".

השופט שפירא: הפיטורים מוצדקים

שפירא אומר בתחילת החלטתו, כי כבר נפסק שלמפכ"ל יש שיקול דעת נרחב בנוגע לפיטוריהם של שוטרים, וכי בית המשפט יתערב בהחלטה כזו רק אם ימצא שנפל בה פגם שורשי. שפירא מוסיף:

"פיטוריו של אדם קשים ופוגעניים הם, ופיטוריו של שוטר מורכבים עוד יותר. מעבר לפגיעה בעצמאותו הכלכלית, בעתידו התעסוקתי ובדימויו העצמי של כל מפוטר, הרי שלפיטוריו של שוטר מתלווית גם טלטלה משמעותית באשר לדרך בה הוא נתפס על-ידי החברה והבריות. הכאב והפגיעה הנלווים לפשיטת המדים ולעזיבת שורות המשטרה שלא מרצון גובים מחיר כבד מהשוטר המפוטר. על כן, ונוכח השלכותיו הדרסטיות של מעשה הפיטורין, על הגורמים הרלוונטיים במשטרה לבחון בשקידה ובפתיחות קיומם של אמצעים פוגעניים פחות להשגת התכלית הרצויה בטרם נוקטים הם בפיטוריו של שוטר. הווה אומר, בצד שיקול הדעת הרחב הנתון למפכ"ל המשטרה, כמי שאמון על בניין כוח-האדם המשטרתי וכמי שמופקד על קביעת התאמתם של השוטרים לשירות משטרתי, הרי שהפעלת הסמכות במישור זה צריכה להיות מידתית וסבירה".

במקרה הנדון, קובע שפירא, ביצע חרב עבירה שיש עימה קלון וניצל לרעה את האמון שניתן בו. "כאיש משטרה, רף החומרה הנלווה לעבירות אלה גבוה במיוחד, וזאת על שום חובות הנאמנות והאמון המיוחדים החלים על איש משטרה במילוי תפקידו, ודרישת ניקיון הכפיים וטוהר המידות המתחייבים ממי שנמנה, הוא עצמו, על מערכת אכיפת החוק, המופקדת על קיום נורמות ההתנהגות הראויות של בני הציבור", הוא מוסיף.

עוד אומר שפירא, בהתייחסו לדבריו השקריים של חרב כאילו השב"חית היא אשתו: "החובה לומר אמת ולדווח אמת הינה חובה בסיסית של כל אדם, כל שוטר, קל וחומר של כל שוטר בדרגתו של העותר. כאשר מדובר בשוטר האמון על שמירת החוק, אשר מעל באמון שניתן לו, יש לדקדק עימו כחוט השערה". הצורך לעמוד על רף התנהגות נאותה מצד שוטרים, מסיים שפירא, מצדיק את פיטוריו של חרב.