נדחתה בקשה לייצוגית בשל אגרת עובדים זרים

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (והמיועד לבית המשפט העליון), אורי שהם, דחה (21.3.12) בקשה לתביעה ייצוגית נגד המדינה שהוגשה בשל גביית אגרה בגין טיפול בבקשות שלא אושרו לעובדים זרים בחקלאות. את הבקשה הגיש קיבוץ גינוסר, אך שהם קבע, כי האגרה היא בעד הבקשה ולא בעד הבאת העובדים.

בתקופה הרלוונטית עמדה האגרה בגין כל עובד בחקלאות על 570 שקל (כיום - 555 שקל). הקיבוץ טען, כי כאשר המדינה גובה אגרה בגין היתרים אותם היא מנפיקה, ובה בעת מחליטה שלא לאפשר את מימושם, מדובר בגביית אגרה שלא כדין. המדינה טענה, כי האגרה נגבית בגין עצם הגשת הבקשה למתן ההיתרים, אין כל רלוונטיות לשאלת מימוש ההיתר, והאגרה נגבית בגין העבודה והשירות הניתנים לחקלאים עד להנפקתו.

שהם קיבל את עמדת המדינה. לדבריו, עיון בלשון החוק "מלמד, כי קיימת הבחנה ברורה בין אגרה, אותה נדרש לשלם מעביד המבקש להעסיק עובד זר, הנוגעת לעצם הגשת הבקשה, לבין אגרה, אשר עליו לשלם כאשר ההיתר אותו קיבל 'מתורגם' לאשרת כניסה, קרי, ההיתר ממומש". קבלת עמדת הקיבוץ, לפיה השירות בגינו נגבית האגרה הוא עצם מתן ההיתר, אינה מתיישבת עם לשון החוק, לפיה אגרה שנתית תשולם "בעבור כל אשרה ורישיון... שיינתנו... בהסתמך על ההיתר".

גם דברי ההסבר לחוק ההסדרים לשנת 2000, בו הוטלה האגרה, מובילים את שהם לאותה מסקנה. שם נאמר, כי על-מנת לצמצם את מספר העובדים הזרים, ייגבו "אגרה שנתית בעבור אשרת כניסה שתינתן לעובד זר ואגרת בקשה בעבור בקשה למתן אשרת כניסה" - דהיינו: שני תשלומים שונים ונפרדים. שהם מוסיף ואומר, כי התנהלותה של המדינה דווקא נועדה להיטיב עם המעסיקים, שכן היא דוחה את גביית האגרה בגין הנפקת ההיתרים עד לקביעת מספר העובדים שיועמדו לרשותו של המעסיק, ואינה גובה אותה לפי מספר העובדים שביקש.