"זה אולי נשמע מופרך ולא הגיוני, אבל תושב רמת גן לא נהנה היום משום יתרון, הטבה, או זכות עירונית, דוגמת תושבי העיר תל אביב", אמר השבוע אלי מוסרי, מועמד סיעת "תנופה" לראשות העיר, באחת מפגישותיו עם התושבים. בפגישה העלה מוסרי את הבעיה בפני התושבים. דוברו של מוסרי אמר, כי דבריו זכו לתמיכה רבה.
על-פי התוכנית, מייד לאחר הבחירות יונפק לכל תושב "כרטיס תושב", שיקנה לו הנחות בכניסה לבריכות עירוניות, לספארי, לחניונים שבבעלות העירייה, להצגות תיאטרון בעיר, למוזיאונים וכל מוסד אחר שבבעלות העירייה.
"לא יכול להיות שלתושב העיר לא תינתן עדיפות על פני תושבים זרים. בתל אביב אתה יכול לקבל הנחה כמעט בכל מקום עם הצגת תעודת תושב, ואני בטוח שגם ברמת גן המחווה היפה הזו כלפי התושבים יכולה להצליח ולעודד את חיי המסחר בעיר", אמר מוסרי והוסיף: "צריך לגרום לתושב לבלות בעיר ולא לברוח ממנה".
מוסרי טוען, כי הנפקת הכרטיס היא פשוטה וישימה ועלותה בין 10 ל-20 שקל לתעודה, שתקנה הנחה בשיעור של 15%. תושבי העיר יקבלו אותה כנגד הצגת תעודת זהות, ואילו בעלי הדירות השכורות בעיר ייהנו ממנה כנגד הצגת חוזה שכירות.
בתוך כך ציין מוסרי, כי מחובתה של עיריית רמת גן, בכל ימות השנה ולאו דווקא בתקופת בחירות, לעודד את חיי המסחר בעיר ולצאת בפרסומים רבים ובמבצעי שיווק. "העובדה היא, כי הקניונים הגדולים הרגו את בעלי העסקים וגם רמת גן נפגעה מכך", אמר מוסרי. "אם המשולש - עירייה, תושב ובעל עסק - יירתם לטובת העניין, נוכל להחיות את חיי המסחר. בכל יום נסגר כאן עסק אחר ואלה שיושבים בחלונות הגבוהים צריכים להבין ש'עניי עירך קודמים'. אשמח לאחר הבחירות להקים ועדה שתיתן את דעתה לנושא ותמצא פתרונות כיצד להפיח חיים בחיי המסחר הרדומים של רמת גן".
בימים אלה נענה הבמאי ואיש התיאטרון יוסי אלפי, לפנייתו של מוסרי, והצטרף אליו כיועץ תרבות. אלפי, תושב רמת גן, הביע נכונות לתרום מניסיונו הרב ומהידע המקצועי שלו לטובת חיי הקהילה ברמת גן. הטענה המרכזית שלו היא כי "ישנם היום ברמת גן אולמות, אבל אין תיאטרון".
אלפי, שהקים וניהל את תיאטרון גבעתיים והמציא את פסטיבל מספרי סיפורים, גיבש תוכנית תרבותית מפורטת, שתתאים לאופי המיוחד וההטרוגני של רמת גן. הקונספט שלו מאוד פשוט וברור: תושבי רמת גן הם צרכני התרבות של האחות הגדולה מת"א, אבל העיר רמת גן איננה יוצרת תרבות ולכן עתידה התרבותי יהיה כרוך תמיד בהחלטות שאינן בידיה. אי לכך, תושבי רמת גן נשרכים מאחור והופכים ל"נזקקי תרבות".
עוד מסביר אלפי, כי "לעיר יש את המשאבים המתאימים, אבל השימוש בהם אינו נכון. אולמות אינם תיאטרונים, כפי שבתי ספר אינם מרכזי חינוך. הקליפה החיצונית איננה ולעולם לא תהיה תחליף לתוכן. מטרת העיר היא לייצר תוכן לתושביה".
על-פי הצעתו, יהיה מבנה המערכת החדשה שתוקם כפירמידה ארגונית. בראש הפירמידה יעמדו מנהל ומערכת אמנותית וארגונית מצומצמת, אחר כך ייקבעו מספר אזורי פעולה, ובכל אזור יוצב אמן מקומי - מנהל שיהיה חלק מהמנגנון המרכזי. לדוגמה, אם העיר תחולק ל-15 אזורי פעולה, יהיו בה 15 אמנים-מנהלים, שעל כל אחד מהם תהיה האחריות של הקהילה המקומית. מפעלי בית עמנואל, הממונים על התרבות בעיר, יקימו את התיאטרון העירוני רמת גן, שיהווה מרכז תוכני למכלול פעולות התרבות בעיר: מוסיקה, מחול, תיאטרון וכו'.
