אדם הסובל מהשמנה אינו בהכרח נמצא בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם) ולמוות. אלו ממצאי מחקר בריטי חדש.
האנשים שבסיכון הם אלו הסובלים מהשמנה בשילוב עם גורמי סיכון מטבוליים אחרים. כך לדברי החוקרים מאוניברסיטת קולג' לונדון.
תוצאות המחקר שערכו עומדות בקו אחד עם ממצאי מחקרים קודמים שהגדירו בריאות מטבולית כרמות נורמליות של סמנים כמו לחץ דם, רמות סוכר בדם, רמות כולסטרול HDL - הכולסטרול "הטוב", וחלבון מגיב-C, שהוא מדד לדלקתיות בגוף.
אנשים עם בריאות מטבולית טובה אינם בסיכון למחלות לב עתידיות - גם אם הם שמנים - כתבו החוקרים. מצד שני, אנשים שאינם סובלים מהשמנה אך בריאותם המטבולית אינה טובה נמצאים בסיכון בדיוק כמו אנשים שמנים לא בריאים.
הממצאים, שפורסמו ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, מבוססים על יותר מ-22,000 משתתפים בגיל העמידה שהשתתפו במחקרים בריאותיים לאומיים שבוצעו באנגליה ובסקוטלנד.
לדברי החוקרים, התוצאות מראות כי גורמים מטבוליים חשובים יותר בניבוי הסיכון למחלות קרדיווסקולריות מאשר עודף משקל בלבד. מנקודת מבט רפואית, אבחון על בסיס פרופיל מטבולי יכול לעזור ולזהות את אלו - בין אם בקרב השמנים ובין אם לא - שיש לטפל בהם בתרופות או בעזרת שינויים בתזונה ובהרגלי הפעילות הגופנית.
הם הדגישו כי יש לעודד אנשים הסובלים מהשמנה להוריד במשקל כדי ליהנות מבריאות טובה יותר, אך יש לדייק בדרך בה סורקים אנשים בחיפוש אחר סיכון מטבולי. לדוגמה, אדם בוגר עם אינדקס מסת גוף - היחס בין הגובה למשקל - של 30 או יותר נחשב כמי שסובל מהשמנה. BMI נורמלי הוא בין 18.5 ל-24.9, ו-BMI בין 25 ל-29.9 נחשב לעודף משקל.
להתמקד לא רק בהשמנה
במהלך עשרים השנים האחרונות, שיעור ההשמנה עלה בצורה משמעותית בארצות הברית. יותר משליש מהאמריקנים סובלים מהשמנה, כך על-פי נתונים של המרכז לבקרת מחלות.
לצורך הדוח החדש, אספו החוקרים נתונים על ה-BMI של המשתתפים ועל הפרופיל המטבולי שלהם, ועקבו אחריהם לאורך שבע שנים בממוצע. לאחר מכן הם בדקו כמה מהם מתו במהלך תקופת המחקר ומה היו גורמי המוות.
אף אחד מהמשתתפים לא סבל ממחלת לב בתחילת המחקר. כמעט רבע מהם סבלו מהשמנה, ורק מעט מתחת לרבע מאלו נחשבו "שמנים בריאים מבחינה מטבולית", כלומר ללא לחץ דם חריג, רמות כולסטרול לא בריאות, רמות סוכר לא תקינות או דלקתיות בגוף.
במהלך תקופת המחקר, יותר מ-600 משתתפים מתו מגורמים הקשורים ללב ו-1,800 מגורמים אחרים.
המשתתפים שסבלו מהשמנה ומבריאות מטבולית טובה לא היו בסיכון גבוה יותר למות ממחלה קרדיווסקולרית בהשוואה לאנשים לא שמנים עם בריאות מטבולית טובה, אך הן משתתפים שמנים והן כאלו שלא סבלו מהשמנה וסבלו מבריאות מטבולית לקויה היו בסיכון גבוה ב-59% ו-64%, בהתאמה, למות ממחלת לב, בהשוואה לאנשים בריאים לא-שמנים.
בקרב משתתפים עם בריאות מטבולית לקויה, למשתתפים שלא סבלו מהשמנה היו רמות גבוהות של לחץ דם ושל דלקתיות - בהשוואה לאלו שהיו בקבוצת המשתתפים השמנים שאינם בריאים בהיבט המטבולי. המשתתפים השמנים עם הבריאות הטבולית הלקויה היו בסיכון גבוה ב-72% למות מגורמים שאינם קשורים ללב בהשוואה לאלו שהיו בבריאות טובה. לתוצאות אלו הגיעו החוקרים לאחר שלקחו בחשבון את גיל המשתתפים, מין, הרגלי עישון, פעילות פיסית ומצב סוציואקונומי.
המחקר הראה כי התוצאות נשארו כמעט זהות לאחר שהחוקרים השתמשו בהיקף המותניים כדי להגדיר השמנה, במקום ב-BMI.
אחד מיתרונות המחקר הוא המספר הרב של המשתתפים, אך בגלל שנמדדו רק גורמי סיכון מטבוליים בתחילת המחקר, ייתכן שחלק מהמשתתפים השמנים, שהיו עם בריאות מטבולית תקינה, פיתחו גורמי סיכון לא בריאים מאוחר יותר.
המחקר הדגיש את הצורך בחשיבה רחבה יותר לגבי השמנה ולא בהתמקדות במשקל הגוף בלבד, כלומר, קיומם של אנשים הסובלים מהשמנה ונאבקים במשקל אך ללא גורמי סיכון מטבוליים, או להפך - אנשים עם גורמי סיכון מטבוליים הנמצאים במשקל תקין.
