תביעה: ועידת התביעות פוגעת בזכויות יורשי שואה

ועידת התביעות (ה"קליימס"), הגוף היהודי הבינלאומי המייצג ניצולי שואה ויורשיהם של קורבנות שואה מול ממשלת גרמניה, נטלה לעצמה רכוש שהייתה חייבת להחזיר ליורשים. כך נטען בתביעה נגד ועידת התביעות שהוגשה (יום א', 24.6.12) לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

את התביעה הגישו יורשיהם של הלנה ליכטנשטיין וצבי אנגל, באמצעות עו"ד דור חזקיה ממשרד חזקיה-חכמון. היא עוסקת ברכושם של קורבנות שואה שנותר במזרח גרמניה, ולפיכך לא נכלל בהסדרי הפיצויים והשילומים שנחתמו ב-1952 בין ישראל ומערב גרמניה. במסגרת הסכמים אלו הוקמה ועידת התביעות, הזכאית בין היתר לקבל רכוש שנותר ללא יורשים ולהשתמש בו לרווחת ניצולי השואה.

לאחר איחוד גרמניה התאפשר לראשונה להגיש תביעות בגין רכוש שנותר במזרח המדינה, באמצעות ועידת התביעות. התובעים טוענים, כי ה"קליימס" יצר באופן מלאכותי ושרירותי מחסום בדמותו של תאריך אחרון להגשת תביעות - 31.3.04. לדבריהם, החוק הגרמני מעניק תקופת התיישנות של 30 שנה, כך שהמועד האחרון הוא למעשה בשנת 2020 (ממועד איחוד גרמניה). כך נוצר מצב, בו הרכוש נותר ללא יורשים והוא עובר לידי ה"קליימס".

לטענת התובעים, ועידת התביעות משלמת מאז 1994 ליורשי הרכוש במזרח גרמניה מתוך "קרן רצון טוב" שהקימה וכך יוצרת את הרושם כאילו מדובר בתשלומים לפנים משורת הדין. לפי דיווחי ה"קליימס" המצוטטים בתביעה, שילמה הקרן 554 מיליון אירו עד סוף 1998 ונותרו בידיה עוד 150 מיליון אירו. לפיכך, טוענים התובעים, הסירוב לשלם להם אינו נובע מחוסר מזומנים אלא מ"הסברים טכניים בני עוולה, שגויים ומזיקים".

לטענת התובעים, ועידת התביעות פועלת רק כנאמן של היורשים, והיא חייבת להעביר אליהם את תמורת מימוש הנכסים, ללא כל מגבלה, ובוודאי שאסור לה להטיל עליהם מגבלות חמורות מכפי שקובע החוק הגרמני. התובעים מבקשים לפצותם ב-2.5 מיליון שקל, והם מציינים שתביעתם עשויה להיות בעלת השלכות על מקרים דומים. טרם הוגש כתב הגנה.