אלמנתו של המיליארדר הישראלי שהלך לעולמו בשנת 2009, תקבל מחצית מהזכויות בנכסי בני-הזוג בשווי של 900 מיליון שקל. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שהכריע לטובת האלמנה בתביעה שהגישה לקבלת זכויותיה.
יצוין, כי בית המשפט אסר את פרסום שמות הצדדים וכן את פרסום זהות הנכסים של בני-הזוג.
הנכסים שתקבל האלמנה כוללים, בין היתר, דירת מגורים בלונדון, יצירות אמנות יקרות-ערך, מניות ואגרות-חוב, חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, וכן יאכטה מפוארת, והם יתווספו לזכויותיה הקיימות של האלמנה כיורשת של המיליארדר, שמוערכות ב-350 מיליון שקל.
השופטת
שפרה גליק כתבה בפסק-הדין כי "בנסיבותיו המיוחדות של התיק שבפניי, נהגו בני-הזוג שוויון בנכסיהם העסקיים כמו הפרטיים, החיצוניים, כמו הפנימיים, בלא כל אבחנה או גבולות. לא הייתה אצל המנוח תחימה בין נושאים עסקיים לנושאים אישיים".
בית המשפט דחה את טענת מנהל העיזבון של המיליארדר, השופט לשעבר, עו"ד גל גוטזגן, כי ביום נישואיו לאלמנה, היה המיליארדר עשיר יותר מאשר ביום פטירתו, ולכן האלמנה אינה זכאית לקבל דבר, אלא אף צריכה להחזיר לעיזבון כספים. בית המשפט קבע כי גוטזגן לא הביא ראיות לכך ומתח ביקורת על התנהלותו. עוד נקבע, כי גוטזגן נמנע מהבאת עד שעדותו לא הייתה נוחה לו.
עיזבון בשווי של 1.7 מיליארד שקל
האלמנה והמיליארדר המנוח נישאו בישראל בשנת 1978, ומאז התגוררו חליפות בארץ ובחו"ל. ב-1984 נולדה לבני-הזוג בתם היחידה. במאי 2009 הלך המיליארדר לעולמו, והותיר עיזבון בשווי של 1.7 מיליארד שקל. אחרי מותו, הגישה האלמנה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שבה טענה כי כל הזכויות שנצברו על-שם מי מבני-הזוג בשנות הנישואים שייכות להם בחלקים שווים מכוח חוק יחסי ממון והדין הכללי.
מנהל העיזבון, גוטזגן, טען מנגד כי הסדר איזון המשאבים אינו מקנה לאלמנה זכויות בנכסים שהיו שייכים למיליארדר קודם לנישואים, ושלא נרשמו על שמה. לטענתו, ביום נישואיו לתובעת, המיליארדר המנוח היה עשיר יותר מאשר ביום פטירתו; וכשבני-הזוג נישאו המנוח כבר היה מוערך כאיל-הון וכאחד היהודים העשירים בעולם. לכן, תביעת האלמנה צריכה להידחות.
על טענה זו השיבה האלמנה, כי בעת נישואיהם היה בעלה המנוח אמיד אך לא עשיר, וכי הוא הפסיד את רוב הונו במהפכה באירן ב-1979. לטענתה, רק לאחר הנישואים ועקב השקעה מוצלחת בחברת טבע, זכה בעלה לחדש את הונו ו"לגלגל" השקעות נוספות שנטמעו ברכוש המשותף.
כדי להכריע במחלוקות, דן בית המשפט בפסק-דינו באריכות בפרשנות סעיף 5 לחוק יחסי ממון, הקובע כי כאשר מת אדם, זכאי בן-זוגו למחצית משוויים של כלל נכסי בני-הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואים.
"נישואים הרמוניים וארוכי שנים"
השופטת קבעה כי החוק אינו מגן באופן אוטומטי על נכסים שנצברו על-ידי בן-הזוג ערב הנישואים, וכי השימוש שנעשה באותם נכסים והאופן שבו התנהלו חיי הנישואים ומאפייניהם (נישואים ראשונים לשני בני-הזוג, ממושכים, הרמוניים וכדומה) יכולים להשפיע על הכללתם במסגרת איזון המשאבים.
גליק פסקה, כי מאחר שנישואי האלמנה והמיליארדר היו הרמוניים וארוכי שנים, ומאחר שאלה היו נישואיהם הראשונים, נטמעו הנכסים (הלא רבים) שהיו למיליארדר טרם הנישואים עם אלה שנרכשו לאחר הנישואים, והאלמנה זכאית כי ייכללו באיזון המשאבים. "במקרה יוצא דופן ומיוחד זה, ונוכח אורח החיים של בני-הזוג, הוכח כי הם התכוונו באופן מפורש לשותפות בכלל נכסיהם".
בית המשפט קיבל גם את טענת בא-כוחה של האלמנה, עו"ד שי רייכר ממשרד עוה"ד
יגאל ארנון, כי במקרה שבו מתקיימים יחסי נישואים ארוכי שנים והרמוניים בין בני-זוג קיימת חזקה שהנכסים שהובאו לנישואים על-ידי מי מהם, שייכים להם באופן שווה.
עוד קבע בית המשפט, כי כוונת שיתוף יכולה להיות ביחס לכלל הנכסים ולאו-דווקא לגבי נכס אחד וכי המיליארדר בטח באלמנתו לאורך חייהם המשותפים, נתן בה אמון מלא וראה בה שותפה עסקית לכל דבר ועניין. בית המשפט הדגיש, כי השיתוף בין התובעת למנוח לא היה רק בנכס קונקרטי בודד זה או אחר, וכי מדובר היה בדפוס התנהגות שאימצו להם בני-הזוג.
לאור תוצאת פסק-הדין, חייב בית המשפט להחזיר לאלמנה את הוצאותיה המשפטיות בסך 150 אלף שקל.
"התנהלותו לבשה כמה וכמה גרסאות באופן תמוה"
בפסק-הדין מתחה השופטת גליק ביקורת על התנהלותו של השופט לשעבר, עו"ד גל גוטזגן, שמונה כמנהל עיזבונו של המיליארדר המנוח, בהתאם לצוואתו. בין היתר, קבעה השופטת כי גוטזגן נקט כלפי האלמנה את "עיקרון ההכבדה" ושינה במהלך המשפט את הצהרותיו.
לדברי גליק, "התנהלותו של מנהל העיזבון לבשה כמה וכמה גרסאות באופן תמוה, בעניין הנכסים החיצוניים לפחות".
בין היתר, התייחס בית המשפט למסמך משנת 2009 שעליו חתום גוטזגן, שבו הוא פנה לאלמנה וציין, כי במסמכים ובעדויות שבידיו יש כדי לתמוך בטענותיה בנוגע לזכויות המגיעות לה מכוח הסדר איזון המשאבים.
בית המשפט תהה אם מדובר בהצהרת סרק של מנהל העיזבון, או שמא הוא חתם על מסמך זה כדי לקבל הסכמתה של האלמנה לגובה שכר-טרחתו כמנהל העיזבון ומינויו כמנהל עיזבון קבוע.
בית המשפט אף ביקר התבטאויות שהשמיע גוטזגן כלפי האלמנה, והזכיר כי מדובר במי שפועל הלכה למעשה כ"קצין של בית המשפט", כאשר בית המשפט לא מצא כל פגם או פסול בהתנהלותה או בעדותה של האלמנה.
עוד כתבה השופטת כי "היה ניסיון להימנע מהבאת עדותו של עד על-ידי מנהל העיזבון, ודווקא עדות זו היא העדות ששפכה אור על רכושו של המנוח קודם נישואים עם התובעת". על-סמך עדות זו, אימץ בית המשפט את טענת האלמנה כי בעלה המנוח לא היה בעל ממון רב בעת נישואיהם, כפי שטען גוטזגן.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
