כספי השוחד שמימן הלל צ'רני נרשמו לחובתו של ש"ד בספרי הולילנד תיירות, כאילו מדובר היה בהלוואות, ויתר ההוצאות של הפרויקט נרשמו בספרי הולילנד נופש. ואולם, טוען (יום א', 8.7.12) ש"ד, לא מדובר היה בהלוואות והסכם או שניים בהם נאמר שמדובר בהלוואות - "היו בכאילו גדול". עוד אמר, כי מעולם לא נקבעו מועדי פרעון ושיעורי ריבית בגין הלוואות-לכאורה אלו. לדברי ש"ד, הוא הבהיר לרואה החשבון של הולילנד תיירות, אלי חסון, שמדובר בכספים שלעולם לא יחזיר.

בשנת 1999 עמדה יתרת החובה של ש"ד בכרטיסו בהולילנד נופש ותיירות על 9 מיליון שקל. "באותה נקודה זה הטריד אותי, כי לא הייתי מוכן בשום אופן שתישאר יתרה כזו כאשר התב"ע אושרה. מס הכנסה לא היה עובר לסדר היום על סכומים כאלו והיה צריך לעשות גילום של 100% על הסכום הזה", הסביר. לדבריו, צ'רני הסכים ליטול את החוב על עצמו כאשר חייב את החשבון של משפחתו שהייתה ביתרת זכות. "הוא קיווה שמס הכנסה לא יבדוק את זה", הוסיף, "וזה מה שקרה". ש"ד אומר, כי הרעיון היה של רו"ח מיכאל ברזלי, רואה החשבון של הולילנד (על-פי עדות קודמת של ש"ד, צ'רני שכר את ברזלי לבקשתו של אהוד אולמרט).

לדברי ש"ד, הוא דרש מצ'רני להתחייב שאם בכל זאת תיערך ביקורת מס הכנסה בחשבונו הפרטי - תכסה קבוצת הולילנד כל סכום בו יחויב. ש"ד הוסיף, כי צ'רני אף חתם עימו על הסכם בנדון, בעוד צ'רני טוען שחתימתו על ההסכם מזויפת. בהסכם זה צוינו מספר מקבלי כספים: א"א - אהוד אולמרט; א"ל - אורי לופוליאנסקי; מ"ח - מתי חותה (אז יו"ר הוועדה המחוזית); בצ"ק - בן-ציון קריגר (חבר במועצה הארצית, נפטר). ההסכם דיבר על 15-10 מיליון שקל, משום שלדברי ש"ד הוא לא ידע במדויק מהי יתרת החובה שלו, עד שחסון חישב ומצא שמדובר ב-8.9 מיליון שקל.

"התשלומים השונים שנעשו"

לאחר מכירת רוב הפרויקט לקבוצת פולאר בשנת 2000, העיד ש"ד, המשיך צ'רני להעביר לו כספים לתשלומי שוחד, עד שנת 2002 או 2003. לאחר מכן עברו השניים לשיטה אחרת, בה היה צ'רני מעביר לו את כספי השוחד כנגד חשבוניות פיקטיביות והוא היה מבצע את התשלומים. ש"ד עבר על החשבוניות השונות והצביע על המקרים בהם לדבריו הסכומים, או חלקם, היו כסות לשוחד.

"כל פעם צ'רני קיבל הודעה מראש. לא היינו [ש"ד ומאיר רבין] מוציאים כספים בלי לקבל את אישורו", טען, אם כי היו מקרים בהם הכספים הוחזרו לו בדיעבד. האינטרס של צ'רני, הוסיף, היה לאשר את התב"ע המפורטת כדי שניתן יהיה למכור את הדירות, שהתמורה מהן נועדה לפרוע את החוב בסך 50 מיליון דולר שנותרה פולאר חייבת לצ'רני.

התביעה הציגה מסמך שנתפס במשרדו של צ'רני, ובו מתועדות העברות בסכום כולל של 1.865 מיליון שקל מצ'רני לש"ד בשנת 2000 ושל 958,280 שקל בשנת 2001. המסמך נושא את הכותרת "שמואל פרטי" וליד הסכומים השונים נאמר שמדובר בהלוואות, אך לדברי ש"ד מדובר בתשלומי שוחד שהועברו לחשבונו האישי, עליהם היה צריך להתחשבן עם צ'רני. הוא הדגיש, כי מעולם לא פרע את הכספים המוצגים כהלוואות. לדברי ש"ד, כספים אלו הועברו במקביל למהלכים לאישור תב"ע ו' של הולילנד, כאשר היה צריך בין היתר להשיג את תמיכתו של מהנדס העיר דאז, אורי שטרית.

השופט דוד רוזן: "צ'רני אומר שזה היה הלוואה אישית. תשכנע אותנו שאתה צודק". ש"ד: "באותה תקופה קיבלתי 50,000 דולר לחודש. צ'רני היה יכול לומר שהוא מנכה לי מהמשכורת מהחודש הראשון. הוא לא לקח שום בטחונות, הוא לקח ממני אפילו פיתקה שאני חייב לו את הכספים האלה. צ'רני אדם עשיר, אבל אני מניח שגם הוא היה נוהג אחרת אילו זו הייתה הלוואה אמיתית".

בשולי אותו מסמך כתב ש"ד, כי מדובר ב"תשלומים השונים שנעשו", ולדבריו הכוונה הייתה לשוחד, ו"צ'רני לא קפץ מיד ואמר: על מה אתה מדבר. הוא לא רץ למשטרה, הוא לא הפך עולמות, לא אמר כמו שהוא אומר עכשיו: אתה שקרן". לדברי ש"ד, "זה פתטי אפילו לחשוב את זה: אני לא רואה מישהו נותן אחרי חמש שנות היכרות 2.8 מיליון שקל בלי שום בטחונות, בלי ערבות, בלי לשעבד את עצם החוזה כביטחון".