שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לי-רן, זיכה (יום ה', 12.7.12) את המפקד לשעבר של שירותי הכבאות בירושלים, משה סויסה, מכל אשמה בתיק בו הואשם בהפרת אמונים. לי-רן זיכה את סויסה מהאישום הראשון ומחלקים של האישום השני כבר עם סיום פרשת התביעה, וכעת זיכה אותו מן החלקים שנותרו באישום השני.
באישום הראשון נטען, כי סויסה הבטיח לרחמים תשרה, שהתמודד מולו על התפקיד בשנת 2005, כי ימנה אותו לסגנו אם יפרוש מההתמודדות, וכי יחזיר לו 10,000 דולר - חלק מהסכום ששילם תשרה לבא-כוחו במסגרת ההליכים שניהל נגד המכרז. כאמור, לי-רן קבע שסויסה כלל אינו צריך להשיב להאשמות אלו, וכעת פרסם את נימוקיו.
תשרה עצמו העיד, כי הסיר את מועמדותו לא בשל הבטחה כזו או אחרת מצד סויסה, אלא מסיבות בריאותיות ומשפחתיות, משום שנפשו קצה במערכת שלדעתו היא מושחתת, ובעיקר משום שחש שאין לו כל סיכוי לזכות בתפקיד שכן כל הגורמים הרלוונטיים התגייסו לטובתו של סויסה. אכן התקיימה פגישה, בה השתתפו תשרה, סויסה ושני קציני כיבוי נוספים, ובה נעשה ניסיון לשכנעו להסיר את מועמדותו, אך לי-רן קבע שלא נעשה בה דבר בלתי חוקי. תשרה הוא זה שהעלה את נושא הוצאותיו המשפטיות וביקש שיוחזרו לו, וסויסה הסכים לכך. גם בזמן אמת לא טען תשרה שהופעלו עליו לחצים מצידו של סויסה, כאשר נימק באוזני בא-כוחו, עו"ד אלי בן-טובים, את החלטתו להפסיק את ההליכים שניהל נגד המכרז.
ביקשו להפיל את סויסה
באישום השני נטען, כי סויסה השתמש בשירותיהם של פיקודיו לביצוע מטלות אישיות עבורו ב-43 מקרים שונים. לי-רן קבע כבר במהלך המשפט, כי סויסה פטור מלהשיב על חלק מהאישומים שכן הם התיישנו. כעת הוא מסביר, כי אומנם עבירת הפרת האמונים מתחדשת מדי יום כל עוד נמשכת ההתנהגות הפסולה הניצבת בבסיסה, אך אין היא יכולה להחיות מעשים שכבר התיישנו לפני פתיחת החקירה. לפיכך, לא היה מקום להעמיד לדין את סויסה על מעשים שנעשו לפני שנת 2003.
לגבי יתר המעשים אומר לי-רן, כי לא הוכח שפיקודיו ביצעו אותם מתוך חשש מפניו. לדעתו, המדינה - הן המשטרה והן הפרקליטות - הסתמכה "על בעלי עניין, עדים ואחרים, שביקשו ככל הנראה להעביר את הנאשם מתפקידו כמפקד שירותי הכבאות על דרך חקירה פלילית והגשת כתב אישום", בין היתר משום שהנהיג נורמות התנהגות קשוחות שהרגיזו חלק מן הכבאים הכפופים לו. בהקשר זה מחמיא לי-רן לסויסה ואומר, כי "מחויבותו לשירותי כבאות מקצועיים, יעילים, מתורגלים ומצוידים כהלכה, שיתנו פתרון של ממש בעת חירום ומצוקה, היא מוחלטת ועומדת מעל מחויבויותיו האישיות והמשפחתיות".
לי-רן מותח ביקורת על המשטרה, משום שלא מצאה לנכון לתמוה מדוע התלונות הוגשו שנים מספר לאחר שאותם מעשים אירעו, ורק שנתיים לאחר שסויסה נכנס לתפקידו. עוד הוא עומד על כך שרבים בשירותי הכבאות נהגו כמו סויסה, אך לא נפתחה חקירה נגד איש מהם - דבר היוצר את תחילתה של אכיפה בררנית. בהמשך פסק דינו קובע לי-רן שאכן היה מדובר באכיפה בררנית, שכן מפקד שירותי הכבאות בחולון ובת-ים הועמד רק לדין משמעתי על עבירות חמורות בהרבה של שימוש במשאבי מכבי האש לצרכיו האישיים.
לי-רן מוסיף, כי למרות בקשתו של סויסה, המשטרה לא חקרה את מי שלדבריו היו מאשרים את דבריו בנוגע לנוהג ששרר. להפך: מספר נחקרים שמעו את החוקרים אומרים, כי ראשו של סויסה יפול בדומה לזה של
סדאם חוסיין. עוד אומר לי-רן, כי חלק מדבריהם של חוקרי המשטרה לעדים מלמדים "על קיומה של מטרה שסומנה לפגיעה".
עזרה הדדית בין כבאים
לי-רן קובע, כי השוטרים התעלמו מקביעת בית המשפט העליון, לפיה תפקידה של המשטרה אינו למצוא ראיות נגד חשוד אלא למצוא ראיות להוכחת האמת. עוד הוא עומד על כך, שדבריו של סויסה בנוגע לאותו נוהג אינם מופיעים בהודעותיו כפי שנרשמו והוצגו, אלא רק בתמלילי חקירתו. בעדויות בבית המשפט אישרו חלק מן הכבאים, שביצעו עבודות פרטיות עבור קודמו של סויסה, רמי יפה, וגם עבור תשרה שהיה סגנו. הפרקליטות מצידה התעלמה מהודעתם של 34 כבאים, אשר העידו על קיומו של נוהג עזרה הדדית בתיקונים בבתים, בתיקוני כלי רכב ועוד.
עוד מצביע לי-רן על ליקויים חמורים בניהול החקירה ובתיעוד העדויות. במיוחד הוא עומד על דבריו של תשרה בחקירה, אשר אמר באריכות שלמעשה לא רצה להתמודד על משרת מפקד שירותי הכבאות, ואשר כלל לא נרשמו בהודעתו שהוגשה לבית המשפט. "קלקול זה שבחקירה מטיל צל כבד מאוד על החקירה כולה ועל דרך התנהלותה, וראוי לו כי יוביל, משום הוא עצמו בלבד, לזיכויו של הנאשם", הוא אומר. "אין להתיר קיומה של תופעה זאת, להניד ראש בגינה או לגנותה, מבלי שתהא לה תוצאה מעשית בשטח. אולי כך יתקנו החוקרים דרכיהם".
בא-כוחו של סויסה, עו"ד אריאל עטרי אמר בתגובה:
"זיכויו המוחלט של משה סויסה מחמישית עבירות והביקורת החריפה על החקירה המגמתית של המשטרה צריכה להדאיג כל אזרח שומר חוק ומחייבת בדק בית אמיתי במשטרת ישראל".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
