כתב האישום: ליברמן סייע למי שסייע לו

המדינה מאשימה את שר החוץ, אביגדור ליברמן, במירמה והפרת אמונים בשל מערכת הקשרים בינו לבין זאב בן-אריה, שהיה שגריר ישראל בבלארוס.

כתב האישום מזכיר, כי בפברואר 2008 קיבל בן-אריה, במסגרת תפקידו, בקשה לעזרה משפטית ממשטרת ישראל לשלטונות בלארוס במסגרת חקירת פרשת ליברמן. באוקטובר של אותה שנה ביקר ליברמן בבלארוס, ובן-אריה דיווח לו בעל-פה על הבקשה ומסר לו על פתק את פרטי החברה עליה ביקשה המשטרה לקבל מידע. בן-אריה כבר הודה בפרשה זו ונדון לעבודות שירות.

במארס 2009, לאחר שליברמן מונה לשר החוץ, הוא הציע לבן-אריה לשמש כיועץ במטה המדיני שלו ובן-אריה נענה להצעה. כחצי שנה מאוחר יותר שקל בן-אריה להגיש את מועמדותו לתפקיד שגריר ישראל בלטביה, וליברמן הסכים שהוא יתמודד על המשרה. באוקטובר 2009 נבחר בן-אריה לתפקיד בידי ועדת המינויים של משרד החוץ, מבין עשרה מועמדים לתפקיד.

ליברמן, טוענת המדינה, לא הניא את בן-אריה מכוונתו ולאחר מכן נמנע מלהביא לידיעת ועדת המינויים את פרשת המידע הסודי. "כתוצאה ממחדל זה של הנאשם, לא נמצא בפני ועדת המינויים המידע החיוני, לפיו בן-אריה, בכהונתו הקודמת כשגריר, נכשל בחשיפת תכני הבקשה לעזרה משפטית, פעל לשיבושה ובכך הפר באורח חמור את האמון שניתן בו. זאת, למרות היותו של מידע זה מהותי לבחינת התאמתו של בן-אריה לתפקיד כה רגיש", נטען בכתב האישום.

בהמשך הדרך הביא ליברמן את מינויו של בן-אריה לאישור ועדת השרים למינויים בשירות החוץ, בראשה עמד, ולאחר מכן - לאישור הממשלה. גם בהליכים אלו לא חשף ליברמן את פרשת המידע הסודי. כניסתו של בן-אריה לתפקיד סוכלה רק כאשר במהלך בדיקה ביטחונית שגרתית נחשפה אותה פרשה.

מעשיו של ליברמן, טוענת המדינה, היו מירמה והפרת אמונים הפוגעת בציבור, בין היתר משום שמינויו של בן-אריה למטה המדיני שלו היה משום הענקת גמול למי שביצע עבורו מעשים חמורים, או שהיה עלול להיראות כך. ליברמן פעל בהיותו נתון בניגוד עניינים חמור בין חובותיו לציבור כשר החוץ לבין תחושת מחויבותו האישית כלפי בן-אריה, מסיימת הפרקליטות.