גם אם מרן יחליט - לא אשב בממשלה

קול תור הבחירות נשמע בארצנו. האוויר מלא דברים נחרצים שאומרים זריזי דברת שאינם חדלים לפסול ומיד להוקיע ברוב מלל, כל איש לגופו מפני שמה שאמר לגופם של דברים לא נראה להם. הם מתמחים בהגחכת עמדות שאינן ממין העמדות שלהם, יוצקים קיטונות של אשד ורבלי רותח על פסיקה שאינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם, מעבירים בשבט הדוברות הקולחת כל מה שאינו זז על-פי צו אמונותיהם, עתים, יש להודות, בכישרון, תכופות בהתענגות נרקיסיסטית גלויה על חוכמות לשונם, אולם אם היו מוכשרים לשתוק היו מיטיבים לדבר פי כמה וכמה ויתכן אפילו כי היו מפיקים קורטוב טובה ותועלת לעניין שלהם ולאמונות בהן הם אומרים שהם דבקים.

יו"ר קדימה, שאול מופז, טוען כי הסקרים שעל פיהם מתנדנדת מפלגתו סביב אחוז החסימה אינם משקפים את תמונת המציאות האמיתית.

הצהרות והבטחות של ערב בחירות ערכן כאילו נכתבו על קרח, או על חולות נודדים. בכך אין חדש. אף אחד לא מצפה מפוליטיקאי שיקיים מה שהבטיח בבחירות וזה בסדר. הבחירות הן לא יותר מאשר הונאה מאורגנת וזכרון הציבור קצר מאוד. מכאן אל תסיקו שניתן להאמין לפוליטיקאים שלא בתקופת בחירות, גם אז בדרך כלל רצוי לחשוד ולא לקבל הצהרות כפשוטן.

"אפילו אני נשיא שאסור לו להביע את דעתו", הצהיר אתמול (30.12.12) בלעג הנשיא שמעון פרס, כשהוא עושה בדיוק את ההפך מהמצופה ממנו, במקום בו האצילות מחייבת אותו לנהוג בדחילו ורחימו, במשרה המכובדת ביותר הקיימת במדינת ישראל. הוא התכחש לדבריו הידועים של הנשיא הראשון פרופסור חיים ויצמן: "ממחטה הוא הדבר היחידי שהממשלה מרשה לי לדחוף את אפי".

ערב הבחירות מתגלה הבוחר הישראלי כמציאותי יותר מהפוליטיקאים בישראל. רוב הבוחרים מעניקים חשיבות רבה לצרכי ביטחון בתשובות לסקרי דעת קהל המתבססים - בשאלותיהם - על המציאות מאז אוסלו וההינתקות ולא על משאלות-לב; על "החורף הערבי" הסוער ולא על אשליית "האביב הערבי".