"מן הראוי כי המשיב ייצא לעבודת יומו, על-מנת לפרנס את בני משפחתו, וחזקה עליו כי יעשה לעצמו עיתות ללימוד התורה, כפי שעושים רבים וטובים. בהיותו אדם צעיר, בריא ומוכשר (על-פי המסמכים שצירף הוא עצמו לכתבי טענותיו), יוכל להשתכר לכל הפחות שכר מינימום, העומד כיום על כ-4,300 שקל לחודש". כך קובעת (18.1.13) שופטת בית המשפט למשפחה באשדוד,
ענת אלפסי, בעניינו של אברך המצוי בסכסוך עם רעייתו.
האברך טען, כי כל הכנסתו היא גימלה חודשית של 1,500 שקל מהכולל בו הוא לומד. אשתו טענה, כי אביו הוא "מאכער" שמעביר לבנו כספים שהוא מקבל שלא כדין מגורמים שונים, וכי בעלה עצמו הוא בחור צעיר ובריא, אשר בחר לחיות חיי בטלה, חרף היותו בעל פוטנציאל השתכרות גבוה.
אלפסי מצטטת פסיקה קודמת, לפיה אין מקום לפטור אדם מחובתו לפרנס את משפחתו רק משום שהוא עוסק בתורה. כך למשל פסק בית הדין הרבני הגדול: "נראה לי כי אין כל סיבה שלא לחייב את הבעל במזונות מינימאליים של אשתו וילדיו. אברך כולל אינו פטור מחיובי הבעל לאשתו וילדיו. מעולם לא שמענו כי לאברכים כותבים כתובה שונה מאשר לשאר האנשים. חיובו של בעל מזונות אשתו הוא גם בכתובה... גם חיובו לילדיו הוא מעיקר הדין, ובפרט שאחד הילדים הוא למטה משש שנים.
"נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן בכדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה לאחר הנישואין, היא התנדבות בלבד... אבל אם ישא אישה על-מנת שלא יפרנס את הבנים בזה מסתבר שאין התנאי חל שהרי שאין זה זכות האישה לקבל מזונות עבור הילדים מה שחייב לזון בנים קטנים".
לאור גישה זו ולנוכח יכולת ההשתכרות של האם, קבעה אלפסי, כי הבעל ישלם לאישה מזונות זמניים של 2,750 שקל לחודש עבורה ועבור בנם בן השנה, וכי האם תמשיך לקבל במישרין את קיצבת הביטוח הלאומי.
