שמואל דכנר החזיר לכאורה לקבוצת הולילנד 3.1 מיליון שקל מתוך הלוואות שקיבל בסך 8.9 מיליון שקל - אך בפועל חלק מהצ'קים לא נפרעו, ואילו כנגד הצ'קים שנפרעו הוא קיבל מיידית צ'קים זהים מהולילנד. כך טוענת התביעה, בהסתמך על שורה של מסמכים שהוצגו (יום ב', 8.4.13) למנהל הכספים של הולילנד, רו"ח אלי חסון.

דכנר טען, כי היו אלו הלוואות פיקטיביות שנועדו לכסות את תשלומי השוחד, בעוד לטענת ההגנה היו אלו הלוואות אמיתיות. אם יוכח שגם הפרעון החלקי לא בוצע, יהיה בכך לכאורה כדי לחזק את עמדת המדינה. חסון אמר, כי הפעולות בוצעו בהתאם להוראותיו של הלל צ'רני. בין היתר, דכנר נתן להולילנד בשנת 1999 צ'ק בסך 1.26 מיליון שקל וקיבל צ'ק זהה לפקודת חברת אלקסיר שבשליטתו.

חסון אישר, כי כך נרשמה ההלוואה כאילו נפרעה, והתשלום לדכנר נרשם כ"שכר טירחה". התובע, עו"ד ירון גולומב, טען, כי לא הייתה הלוואה בודדת בסכום כזה, אלא מדובר בריכוז משלוש כרטסות שונות - ולכן לא סביר שדכנר היה זכאי לתשלום בדיוק באותו סכום. לעומת זאת אמר סניגורו של צ'רני, עו"ד גיורא אדרת, כי הייתה זו המרה של הלוואה בשכר טירחה, אשר בוצעה במקרים נוספים. "זה לא כסף שנעלם ולא קרה איתו שום דבר", טען אדרת.

השופט דוד רוזן אמר, כי במקרה כזה - לא היה דכנר צריך להוציא צ'קים להולילנד. אדרת השיב, כי את הצ'ק הוציא דכנר מחשבונו האישי, בעוד שהתשלום ניתן לחברה שבבעלותו כנגד חשבונית. רוזן סיכם את המחלוקת: "ההגנה אומרת שאין קשר בין הפעולות, והתביעה אומרת שיש קשר".

בהמשך העדות הוצגו בפני חסון מסמכים המתייחסים לתשלומיה של הולילנד לדכנר בשנות ה-2000. בין היתר הוכח, כי צ'רני הורה לחסון לקזז הלוואות בסך 750,000 דולר שניתנו לדכנר כנגד הלוואות בעלים באותו סכום שהזרים לחברה. בפועל ההלוואות לא קוזזו, וחסון אמר שיש לשאול את צ'רני לפשר הוראתו. התביעה ביקשה להראות, כי ההלוואות שקיבל דכנר לא היו הלוואות אמת ומעולם לא נפרעו, ובכך לאושש את טענתו לפיה הן היו כסות לשוחד. מאידך, במקרים של הלוואות אמת - ניתן להראות שדכנר נתן כנגדן צ'קים לערבון ופרע אותן.

חסון נשאל על הסכם ההיפרדות בין צ'רני לדכנר ביולי 2008, בעקבותיו הוציא דכנר חשבונית בגין שירותים עתידיים עד שנת 2010, ואישר שלחשבונית זו אין בסיס בהסכם. לגירסת התביעה, אם מדובר בחשבונית פיקטיבית - הדבר מאושש את טענתו של דכנר, לפיה אין תוקף להסכם זה. לדברי חסון, צ'רני הוא שהורה לו, לאחר ההסכם, לסגור את יתרת ההלוואות שהעניקה הולילנד לדכנר והוא שהורה לו כיצד לנהל את כל הרישומים בעקבות ההסכם.

בהתייחסו לתרומות של צ'רני ליד שרה אמר חסון, כי קיבל מצ'רני הוראה לרשום אותן כעלויות של הפרויקט ולא כהוצאות של המלון שהיה בהפסדים. מסמכי הנהלת החשבונות של הולילנד לימדו, כי יד שרה הייתה היעד המועדף לתרומות החל משנת 1995.