שופטי בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין וניל הנדל, אומרים (15.4.13) שאין בהכרח צורך שעבריין מין יודה בעבירות שבהן הורשע כדי שניתן יהיה לשלב אותו בתוכנית שיקום. אימרה זו פותחת פתח לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב, המכחיש בתוקף את העבירות בהן הורשע - הכחשה המונעת שיקום וממילא מקשה מאוד על האפשרות שיקבל חופשות וישוחרר בניכוי שליש מתקופת מאסרו (שבע שנות מאסר).

רובינשטיין אומר: "לכאורה - המכחיש, מה טיפול יקבל? הרי מאמין הוא שאינו נזקק לטיפול. ואולם, המציאות אינה בחינת שחור ולבן. יש עימה גווני אפור". רובינשטיין מזכיר, שכבר כתב בעבר שיש לבחון מחדש את המדיניות לפיה עברייני מין מכחישים אינם זוכים לשיקום כלשהו, שכן ייתכנו מקרים בהם ההכחשה נובעת "מטעמים חברתיים ומטעמי בושה". יסודותיה של תפיסה זו, אומר רובינשטיין, עוד בפסק דין של השופט תאודור אור מלפני כעשור.

גם השופט יורם דנציגר, אומר רובינשטיין, סבר שיש לבחון מחדש את מדיניות שירות בתי הסוהר שלא להעניק טיפול לעברייני מין מכחישים, הנובעת בין היתר מהטענה שההכחשה מעידה על מסוכנות. לדברי רובינשטיין, נימוק זה נבחן בספרות המקצועית ונמצא שאין בו ממש, והוא מצטט: "כיום יש תמיכה מחקרית נרחבת להערכה, כי אין להתייחס לעצם ההכחשה או המינימיזציה [של העבירה בעיני העבריין] כגורם להעלאת המסוכנות הנובעת מאדם".

הנדל בירך את רובינשטיין על העלאת הסוגיה והוסיף: "ההתקדמות בנושא הענקת טיפול זה מחייבת בראש ובראשונה מקצועיות ומומחיות בתורת הטיפול, אך תחושתי היא שניתן 'לרבע את המעגל' ולו במספר מעלות ואין הכרח לסגירת דלת רק מפני שהעבריין מכחיש את המעשים בהם הורשע".

הדברים נאמרו בשולי החלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של שאול מנשה על הרשעתו באונס ועל חומרת עונשו. מנשה מכחיש את המעשים בהם הורשע וכתוצאה מכך אינו משולב בטיפול, ועל-רקע זה באו הערותיהם של רובינשטיין והנדל. השופט עוזי פוגלמן נמנע מלהתייחס לנושא, באומרו שאין בכך צורך להכרעה בתיק הנדון. את מנשה ייצג עו"ד יניב שגב, ואת המדינה - עו"ד איתמר גלבפיש.