השופט דוד רוזן תוהה (יום ג', 21.5.13) כיצד לא נערכה התחשבנות בין הלל צ'רני לבין שמואל דכנר לגבי מאות אלפי דולרים שניתנו לדכנר בשנות ה-90. הכספים נרשמו כהלוואה, ודכנר טען שהם היו כסות לתשלומי השוחד.

רוזן אמר לצ'רני: "אתה מעיר לגבי כל הלוואה. רואים את השליטה שלך. אני נוטה לקבל את זה שאתה לא רודף הכספים ושכסף זה לא המוטו שלך. אבל עבודה זה עבודה. כשאתה מתחשבן אתה מתחשבן. אתם נותנים 4 מיליון דולר". צ'רני השיב, כי עברו 15 שנה ואינו זוכר: "החיים שלי עמוסים. אין לי מקום בראש לדברים שהסתיימו".

רוזן המשיך: "אתם רציתם חשבוניות ולא קיבלתם. מה יותר פשוט מזה? אין חשבונית - אתם מפסיקים את הזרמת הכסף". צ'רני: "בסוף הוא נתן". רוזן: "עזוב אותי עם 2007. אני מדבר על 1999". צ'רני: "זה מראה את גאונותו של דכנר. החוב שלו מול הבעלים נשאר.

בשנת 2000 מתחילה ההתחשבנות של הולילנד מול שלטונות המס, שאותה מובילים שלושה: דכנר, רו"ח מיקי ברזלי ועו"ד פיני רובין. שלטונות המס אמרו שה-17% שאנחנו משלמים נראה להם נמוך מדי, ובואו נגיע לפשרה, אחרת יש להם את הדרכים למרר לך את החיים. דכנר הבין שאם הוא נותן עכשיו חשבוניות, זה לא מעניין, כי אני יושב עם שלטונות המס. זה לא מעניין אותם אם אבוא אחרי שנה וחצי ואגיד: קיבלתי חשבוניות על 8.9 מיליון שקל".

רוזן: "שאלתי שאלה פשוטה: למה אין לי התחשבנות על האיפוס". צ'רני: "זה הפך לחלק משכר הטירחה. על הנושא הזה אין לי נייר, זה נכון. לכן פנינו השבוע לסרוק עוד עשרה עמודים, שאולי זה נמצא שם. מה אדוני היה עושה אילו הייתי ישראלי גאה ונאמן למולדתו ובשנת 2007 שורף את כל הארכיונים של שנת 2000?". רוזן: "גם אלי חסון [מנהל הכספים של הולילנד] וגם שמשון אורדן [רואה החשבון] לא ידעו על התחשבנות". צ'רני: "הם בעלי תפקידים, הם לא יודעים איך קוראים לזה". הסניגור, עו"ד גיורא אדרת: "אנחנו מתייחסים לאירועים משנות ה-90, במשפט נורמלי זה לא היה עולה, וזה לא בכתב האישום".

רוזן שאל מדוע שילם צ'רני לדכנר 4 מיליון דולר בשנת 2005, והזכיר שדכנר אמר שמומחיותו הגדולה ביותר היא תשלומי שוחד. "מה זה, תחליף ליד שרה? אני כועס עליהם ולא נותן להם, אז אני נותן לדכנר?", שאל בציניות. צ'רני השיב: "כעת אדוני היה הסניגור הטוב ביותר. בשנת 2006 אין לי פרויקט. רציתי שהוא ישווק את צוק מנרה, את הבית ברמת שרת ועוד". רוזן: "דכנר על כל פרויקט לוקח בנפרד. זו שאלה שצריך להתמודד איתה. יכול להיות ששילמת לו כדי לקנות את שתיקתו, כי עדיף דכנר מרוצה ושמן מאשר דכנר רעב ומריר. לכן כשהוא דרש עוד, כעסת עליו ואמרת: יש גבול לסחיטה".

צ'רני: "ב-2005 דכנר לא היה רעב ולא מריר. אילו הייתי רוצה לקנות את שתיקתו של דכנר, הייתי חוסך לכולנו פה שנתיים ולנאשמים שלוש שנים לא קלות. למה שאדוני אומר אין שחר". רוזן: "אני לא אומר, אני שואל". צ'רני: "אני מבטיח לו תמורה עד סוף חיי הפרויקט, שמגיעה לו כדין. אני לא צריך לקנות את שתיקתו, כי לא שילמתי שוחד. כאשר הוא חובר ל[עו"ד אמנון] יצחקניא בסוף 2007, הוא חוטף סטירה ולכן אנחנו פה".

רוזן: "לא ענית לי. אתה לא צריך אותו בשביל הולילנד ב-2005". צ'רני: "אני צריך אותו. יש את העניין של היטלי ההשבחה שהוא צריך לסדר, הוא צריך להביא קונה. מעבר לכל, אני חייב לו תודה על הפרויקט. זה פרויקט של מיליארדים, שתראו מה הוא מחולל בירושלים בתשלומי מיסים ולספקים ובלי סוף".