צ'רני: דכנר הגיש מסמכים מזויפים

כל הסכומים מהם הרכיב שמואל דכנר את 8.9 מיליוני השקלים שנרשמו לחובתו כהלוואות, ואשר לטענתו היו כספי שוחד, לא היו ולא נבראו. כך אומר (יום א', 19.5.13) הלל צ'רני בהמשך עדותו, בהתייחסו בין היתר לכספים שלטענת דכנר שימשו למתן שוחד לאהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי ושולה זקן.

צ'רני הכחיש את דבריו של דכנר, לפיהם הוא שהיה ה"פרונט" בתרומות ליד שרה כדי שלא לחשוף את יזמי הולילנד כתורמים. צ'רני אמר, כי אומנם משפחתו אינה מפרסמת את תרומותיה, אך היא נותנת אותן בגלוי. הוא הזכיר, כי תרם בעצמו ליד שרה סכומים גבוהים בהרבה, ולכן לא היה היגיון בכך שיתן לדכנר סכומים קטנים יותר "כדי שיתן אותם מאחורי הגב". הסניגור, עו"ד גיורא אדרת, העיר, כי למרות כל הנסיונות - דכנר לא הצליח לשחזר את הסכום במלואו ואף לא להתקרב לכך.

השופט דוד רוזן שאל מדוע העניק דכנר ליד שרה 1.3 מיליון שקל, אם לא חשב שמישהו יחזיר לו את הכסף - לנוכח אופיו כמי שאהב יותר לקבל כסף. צ'רני השיב: "היו לדכנר גם הנקודות האנושיות שלו; היו תרומות שהוא נתן בהקשר של השואה. ההשערה שלי היא, שהתרומות הגדולות שלו נעשו באמצעות כספים שקיבל ממשפחתו באנגליה שהיא משפחה מאוד אמידה".

עוד אמר צ'רני, כי נראה שדכנר ייחס מתן שוחד לבן-ציון קריגר - שהיה חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה - מסיבה אחת ויחידה: קריגר הלך לעולמו ולא יכול היה להגיב. את מתן השוחד הנטען למתי חותה, שהיה יו"ר הוועדה המחוזית ולא הועמד לדין, הסביר צ'רני ביריבות ממושכת שהייתה בין חוטה לדכנר. עוד העיר צ'רני, כי חלק מהכספים שתרם דכנר - ניתנו אחרי איפוס ההלוואות ולכן אינם יכולים להיות קשורים להולילנד.

צ'רני טען עוד, כי חתימתו זויפה על הסכם-לכאורה בינו לבין דכנר מדצמבר 1999, בו התייחס האחרון במפורש למתן השוחד לאולמרט, לופוליאנסקי, חותה וקריגר. על-פי מסמך זה, סיכמו לכאורה השניים על סגירת יתרת החובה של דכנר בגין תשלומי השוחד, שעמדה על 15-10 מיליון שקל. צ'רני ניתח את חתימתו שלו והוסיף, כי החותמת של הולילנד תיירות על המסמך אינה זהה לזו שהוא עצמו נהג להשתמש בה, אלא לזו שהייתה במשרדו של דכנר. עוד אמר, כי לא יעלה על הדעת שהוא יקבל מסמך בו יש הפרשים גדולים כאלו במתחם הסכומים.

לדברי צ'רני, התייחסותו של דכנר בדצמבר 1999 לסגירה בעתיד של יתרת החובה שלו אינה מתיישבת עם טענתה של המדינה, לפיה האיפוס בוצע שלושה חודשים קודם לכן. עוד אמר, כי הסכום המופיע במסמך והביטוי "הוצאות מיוחדות" הופיעו לראשונה בטיוטת כתב התביעה ("כתב הסחיטה") ששיגרו באי-כוחו של דכנר בסוף 2008, בעוד מאוחר יותר טען כאמור דכנר שמדובר ב-8.9 מיליון שקל. דכנר טען שלא זכר באותה עת את המספר המדויק שהופיע במאזני הולילנד נופש, אך ההגנה הראתה שדכנר עצמו חתם ארבעה חודשים קודם לכן על המאזן. השופט דוד רוזן העיר, כי אחרי דבריו של צ'רני "יש בעיה עם המסמך הזה".

עוד התייחס צ'רני למסמך שכתב דכנר, ובו תיאר לכאורה סיכום פגישה ביניהם מדצמבר 1996 בנוגע למתן השוחד לחוטה. לדבריו, גם זה מסמך מזויף, שהרי אם היה אותנטי - היה מצורף ל"כתב הסחיטה". גם תוכנו של המסמך, הוסיף צ'רני, מלמד שהוא מזויף, בין היתר משום שהוא מתייחס לדיון בתוכנית במועצה הארצית - נושא שנולד רק שלושה חודשים מאוחר יותר. רוזן תהה, כיצד טעה דכנר בצורה כזו בנושאים כה בסיסיים באותם מסמכים; "גם זייפן וגם רשלן", הוסיף. צ'רני השיב, כי היה זה שנים רבות לאחר מכן, ולכן דכנר טעה. עו"ד גיל פרידמן הוסיף: "כאשר מזייפים - טועים".